Let's Party

התלבטתי במי להתחיל ואת מי להכיר לכם קודם, אחרי דיונים שנערכו בעיקר עם עצמי החלטתי ללכת דווקא על הבמאי הכי לוהט כיום בעולם הקליפים – Jonas Akerlund.

לא קיים כיום אמן בעולם שיסרב לקבל ממנו קליפ משלו, רק לאחרונה הוא שוב הצליח לגרום למהומות בקליפ פרובוקטיבי שיצר עבור ליידי גאגא וביונסה . אבל לא תמיד ג'ונס היה מוכר . הוא התחיל את דרכו בעולם בכלל כחבר בלהקת רוק כבד שוודית שאף אחד לא שמע עליה. בשנת 1993 כשהיה בן 27 הוא התחיל לביים קליפים.

הקליפ הראשון שהוא ביים היה ללהקת רוקסט לשיר שנקרא Fingertips

http://www.youtube.com/watch?v=_nLeITJusm4

מאוד מעניין לעקוב אחרי העבודות שלו, כי בניגוד לבמאי קליפים אחרים (ובמאי קולנוע) שהשפה שלהם היא הדבר הכי בולט בקליפ או בסרט , אצל ג'ונס הסגנון משתנה מיוצר ליוצר. כשמסתכלים כיום על הקליפ הראשון שהוא ביים לרוקסט ועל הקליפ האחרון שהוא ביים , אי אפשר לדמיין בכלל שמדובר באותו בחור עם אותה קלאבסה. זה כמו לנסות להשוות רקדנית טוטו לנעל בית .

בשנת 1998 הוא יצר קליפ למדונה שגם זכה בגראמי . קליפ מרהיב וצבעוני עם קצב מסחרר שעושה חשק לצאת מהדלת ישירות לכבוש את העולם (או לפחות לנסות להראות כמו מדונה ולנסוע עד הכותל בשביל הצמיד האדום) חגיגה לעיניים:

http://www.youtube.com/watch?v=a4tD8dy9Reg&feature=PlayList&p=A4BE0F7B95779796&playnext_from=PL&playnext=1&index=16

בשנת 1997 ג'ואס זוכה לפריצת הדרך שלו והופך להיות ידוע בעולם כבמאי פרובוקטיבי ונועז בזכות קליפ שהוא עושה ללהקת פרוד'וגי שנקרא smack my bitch up .



הוידאו קליפ הזה שנוי במחלוקת וההקרנה שלו נאסרה במספר מדינות. ג'ונס אמר שאם היה לו מושג שהקליפ הזה יעשה כל כך הרבה רעש בעולם, הוא היה עושה אותו כבר לפני 15 שנה. מבחינת היצירה שלו, הקליפ הזה העביר אותו ישירות לשלב הבא, שלב שבו הוא מוכר ומוערך על ידי החבר'ה הטובים בהוליווד.

שלב זה היה משמח כל במאי באשר הוא אבל ג'ונס מעיד על עצמו שהוא נהנה להיות אאוטסיידר ושהוא משועשע מכך שבהווליווד חושבים שהשוודים הם אנשים מעט מוזרים. הוא טוען שהוא מעדיף לשבת עם החברים השוודים שלו באיזה פאב קטן ולשתות בירה זולה מאשר להתחכך בכל עולם הזוהר המזויף בהוליווד.

ג'ונס מחליט לביים קליפ לשיר שמוצע לו לפי זמן החשיבה שנדרש לו לחשוב על הקליפ, שירים שדורשים ממנו זמן חשיבה ארוך נפסלים על ידו ונדחים, בנוסף לוח הזמנים הצפוף שלו וחוסר זמן משמשים גורם מכריע בהחלטה. הוא מעיד על עצמו שאת האגו שלו הוא משאיר בחוץ ושחשובה לו ביותר דרישותיו של יוצר השיר מכיוון שהוא מעוניין לספק לשיר את מה שהוא דורש (וכך גם ליוצר)

הוא מעיד על עצמו שהוא בעל מגוון רחב ועשיר של סגנונות, מקליפ מאוד מאוד יפה ומרגש ועד קליפ שנוי במחלוקת ומאוד בוטה שיגרום לנו לרצות להקיא. ומזהיר מראש אמנים שרוצים לעבוד איתו בגלל אותן סיבות. הוא גם מבהיר שהסגנון והקצב "האמטיווי" לא מעניין אותו והוא פועל אך ורק על פי מה שעולה בראש הפסיכי שלו.

בנוגע להצלחה ולפחד ממנה הוא אומר שתמיד קיים בו הרצון לעשות קליפ שיתעלה בעוצמה שלו על כל אותם קליפים שבאו לפניו אבל הוא גם מודע לעובדה שזה מאוד קשה ומקשה על היצירה ולכן הוא מסתפק בלעשות את הכי טוב שהוא יודע לעשות, בשבילו זה מספיק. (וגם בשבילי)

הקליפ האחרון שהוא ביים נכון לכרגע הוא לשיר של ליידי גאגא וביונסה , קליפ שעורר מהומות רבות מסביב לגלובוס בדיוק כמו שהוא אוהב, כל פריים בו תוכנן בקפידה , הארט עוצר נשימה וללא ספק הוא הולך לזכות בהרבה מאוד פרסים.






ג'ונס הוא גם במאי פרסומות מצליח, ומשנת 2002 גם במאי סרטים ,אבל בחרתי להתעסק רק בעשיית הקליפים שלו
הוא ביים קליפים רבים מדי בשביל שאני אוכל לכתוב ולפרט על כל אחד, ולכן רק אזכיר מעט מהשמות של האנשים שהוא עבד איתם : רולינג סטונס, פינק, אוזי אוסבורן, יו 2, רובי וויליאמס, כריסטינה אגילרה, סמשין פאמקינס ועוד...

in the beginning

אני עדיין זוכרת היטב את אותו יום קסום שבו נפל לי השלט מהיד על הרצפה, נשבר כמעט לרסיסים והעביר לי על דעת עצמו את התחנה בטלוויזיה. אני חייבת לציין שזה לא היה כ"כ קשה באותם ימים, מכיון שהערוצים השולטים היו ערוץ 1 וערוץ 2. אך במקרה רצה הגורל ועיניי פגשו לראשונה בקליפ שבויים בידי הבמאי ג'ון לנדיס "black or white" של אחינו מייקל. שעד עצם היום הזה, גם כמעט שנה לאחר מותו המפתיע. לאף אחד אין מושג אם הוא אכן היה שחור או לבן

אני הייתי בת עשר וגיליתי ערוץ חדש לחיי.

מאותו רגע התחלתי להתעניין יותר ויותר בקליפים ובמוזיקה, גיליתי את ערוץ MTV וחרשתי עליו ימים ולילות, בחיפושים אחרי קליפים מעוררי השראה ויוצאי דופן.

לפני שהוקם ערוץ מופלא שכזה , הרבה שנים אחורה, וידאו קליפים נוצרו בדרכים שכיום נראות לנו ישנות ומצחיקות. לדוגמא בשנת 1894 זוג אמנים בשם אדוארד מרקס וגוזף סטרן הציגו תמונות שלוו על ידי מוזיקה. לשיטה ההיא קראו illustrated song שהייתה למעשה האב טיפוס של הוידאו קליפ שיבוא בהמשך. השיטה שלהם הצליחה באופן מסחרר והם מכרו יותר משני מיליון עותקים מספר שכתב מרקס, ולווה בנגינת פסנתר בידי ג'וזף

מאוחר יותר ב- 1926 הופקו מחזמרים על ידי חברת וורנר ברדרס ובהמשך גם בידי חברת וולט דיסני,

אחד הקליפים שכבר הוגדרו כקליפ מוזיקלי היה של להקה שנקראת the animals בשיר- house of the rising sun הקליפ בויים על ידי מייקל זינברג באולפן שנבנה במיוחד עבור הלהקה לצורך צילומי הקליפ . חברי הלהקה צעדו באולפן בסדרת מהלכים כירואגרפיים וצולמו בזוויות שונות כגון לונג שוט , קלוזאפים, וטרקינג שוט. מה שנראה לנו היום כצילום הכי בסיסי של כל סטודנט פעור לקולנוע נחשב בעבר לפריצת דרך.

בשנת 1964 הביטלס כיכבו בסרט משלהם שנקרא A Hard Day's Night ונעשה על ידי הבמאי ריצארד לאסטר . הסרט צולם בשחור לבן ונעשה בצורה דוקומנטרית ששילבה מוזיקה שלהם

הסגנון שהסרט הזה צולם בו, והשוטים הייחודיים לו השפיעו על דור שלם של יוצרי קולנוע. בשנת 1965 הביטלס עשו את סרטם השני שנקרא HELP צולם בלונדון בצבע , מאוחר יותר באותה שנה הביטלס צילמו עשרה סיקוונסים של עצמם בשירים שונים בשביל לקדם את עצמם גם מחוץ לבריטניה, אלה שודרו בערוצי טלוויזיה שונים והביאו להם הצלחה רבה. מה שגרם ליוצרים נוספים לעשות כמותם, ולהתחיל לשווק את עצמם באמצעות אותם סרטונים קצרים שמשלבים סרט קצר ומוזיקה.

אחד הקליפים הכי ידועים בעולם הוא כמובן של בוב דילן לשיר - Subterranean Homesick Blues שנראה עומד בפינת רחוב עם ערימת שלטים שעליהם חלק ממילות השיר . הקליפ זכה לאינספור מחוות מאמנים ואלפי אנשים שהשתמשו ברעיון לצורך הכנת קליפ משלהם. הקליפ המקורי של דילן בויים על ידי d.a.pennebaker

עובדה קטנה שרבים לא יודעים, הרולינג סטונס צילמו קליפ משלהם בשנת 1964 לשירם "not fade away" שצולם בחוף הים אבל דווקא הקליפ הזה כן fade away כי מסתבר שהעותק היחיד שהיה נעלם ולכן הקליפ הזה לא נראה מעולם לאיש.

כמו שאמרתי בהתחלה, הערוץ הראשון הרשמי שנוצר במיוחד עבור קליפים הוא ה- MTV שנוצר בניו יורק, לערוץ זה יש שלוחות רבות ברחבי העולם. כיום בעקבות כניסתו של יוטיוב לחיינו , מאות קליפים וסרטונים קצרים מועלים בכל יום בידי אנשים עצמאיים שמנצלים את הפלטפורמה הנוחה והזולה הזו ליצירת קליפים משלהם וזוכים לחשיפה עצומה שלפעמים בלתי נתפסת בעוצמה שלה

אבל עם כל הכבוד לאותם אנשים שמצלמים את הכלב שלהם מתעטש שמונים אלף פעמים ואז משחק סבתא סורגת עם הנזלת שלו. אני באופן אישי עדיין מעדיפה להתעדכן ולהתרגש בכל פעם שיוצר חדש או ישן מוליד לעולם עוד קליפ מרתק שגורם לי לדפוק את הראש בקיר ולצרוח ברחבי הבית- איך אני לעזאזל לא חשבתי על זה