יום שני, 12 בספטמבר 2011

one breath away from mother Oceanía



ששש, אין זמן אין זמן אין זמן! היום אנחנו נדבר על מדוזות . אוי כן.

"מדוזה היא בעל חיים ימירב־תאיחסר חוליות ופרימיטיבי, השייך למחלקת מדוזות סוכך (Scyphozoa) במערכת הצורבים. במחלקה זו יותר מ-200 מינים, שכולם חיים בים. למערכת הצורבים משתייכות גם שושנת הים והאלמוג. מערכת הצורבים משתייכת לקבוצת הנבוביים. השם "מדוזה" הושאל מדמות המדוזה המופיעה במיתולוגיה היוונית שהייתה דמות נשית מפלצתית עם נחשים מתפתלים במקום שיער."

והסיבה שהיום אנחנו נדבר על מדוזות היא בגלל שאני נתקלתי באחת כזו פנים מול רגליים באחד מביקוריי החפוזים בחוף. מעצם היותי הבחורה הכי לבנה בעולם , כזו שמסוגלת לסנוור את השמש לגמרי לבד . ובגלל שטבעתי פעמיים, אני נמנעת סדרתית מכל מה שקשור לגלים, ים, חופש, שוקו-בננה במחיר מופקע ערסים עם סמירנוף ובקיצור- כל סממן מובהק של קיץ. כשהוא מתחיל אני סוגרת את עצמי בבית עם מזגן על 16 מעלות ויוצאת רק בלילות, אחרי שכולם כבר ישנים ואין סיכוי שמישהו יוכל לתפוס אותי עם מכנסיים קצרים וישים לב להתנהגותי הביזרית כשאני מגיעה לחוף                                                 
וכך באישון לילה חביב שבו לא הצלחתי להירדם ירדתי עם עצמי לים, נתתי לכפות רגליי העקומות דרור ובתוך מספר דקות הרגשתי משהו נעים , רטוב וקריר עוטף לי את הרגל . בתמימותי דמיינתי עוגת קצפת נועזת ושובבה שהחליטה לבצע בי את זממה והחלה להפגין את כישוריה המיניים על רגלי המסכנה, אך במהרה בעזרת פנס הטלפון המתפרק שלי נופצה לי הפנטזיה וראיתי במו עיניי את המציאות הנוזלת –דרכתי על מדוזה


וכך גבירותיי ורבותיי הפכתי לאישה הראשונה בישראל שנמנעה בקפדנות כל השנים האלה מכל מה שקשור לים אבל הצליחה בדרך נס לחטוף את הדבר הכי קטלני בו בשנייה שהיא דרכה שם.                   חייבים להודות שזה כישרון ששמור רק ליחידי סגולה. התיישבתי לידה והתבוננתי בה. היא שכבה לצידי חסרת חיים עם הבעת פנים לא קיימת ואני כמובן התחלתי לרחם עליה וליבב על גורלה המר.         דמיינתי את כל עשרים ילדיה היתומים שהשאירה מאחור. את המדוז שלה שאולי כבר מצא אחרת, את כל הארוחות המשפחתיות שהיא הצליחה לחמוק מהן ואולי עכשיו מצטערת על זה, על כל אותן לילות שבהן יצאה להשתכר , עשתה סקס לא מוגן והבריזה מבית ספר.
נורא ריחמתי עליה ואפילו שקלתי לבצע בה הנשמה או לכל הפחות למצוא את אמא שלה, אבל אז הבנתי שאני מתחילה לרדת מהפסים ולכן כדאי שפשוט אחזור הביתה לכתוב על זה ולהקדיש את כל הפוסט הבא לנסיכה השקופה והמריירת הזו :

אז ככה, את הקליפ הראשון אני מכירה כבר שנים ארוכות. למעשה הוא אחד האהובים עלי בתבל, ביים אותו keith schofield אהובי ,שעליו נכתב פה רבות ולכן שוב אני לא מתכוונת לעשות לכם את החיים קלים! חפשו לבד!
אחרי שתראו את הקליפ אולי תוכלו להתחיל להבין למה אני מדברת למדוזות מתות באישוני לילה ולמה פתאום כל המילים שכתבתי עד כה נשמעות לפתע מאוד הגיוניות











את הקליפ הבא ביים james coore בעלים של סטודיו לאנימציה שנקרא zulu studios שמתמחה בעיקר בספיישל אפקט ובאנימציה. הם נמצאים בלונדון ובבריסל לכל מי שמעוניין ועושים פרויקטים מאוד מעניינים מסרטי קולנוע , דרך קליפים ועד פרסומות.
אני באופן אישי מאוד מחבבת את הקליפ הזה, הוא מצליח לשעשע אותי בכל פעם שאני נתקלת בו. כל מי שאי פעם תהה לעצמו איך יהיה לאכול מדוזה חייב ללחוץ פליי עכשיו.









אם אתם לא מכירים את הדבר הבא תזכרו אצל מי ראיתם אותו ראשון- ג'וליאן סמית הוא הכלאה בין האיש המוזר שהתחיל עם האמא של משפחת פישר בעונה השלישית של עמוק באדמה ,ובין ילד ממש מוזר עם משקפיים. למעשה, הוא מזכיר לי מעט את עצמי רק שהוא הרבה יותר משקיען ממני , מצחיק ממני, יפה ממני ובאמת משוכנע ובטוח שיש מיליוני אנשים שרואים את השטויות שהוא מפליץ לעולם.              חייבים להודות שהבחור מגניב לאאלה , הוא טוען שאין לו עבודה והוא גר באל איי עם החברה המהממת שלו- שרה, שאיתה הוא עומד להתחתן. בהחלט מרגש ונוגע ללב אך מה שעוד יותר מרגש ונוגע ללב זה אחד הקטעים שלו עם המדוזה. אז גם הקטע הבא מוקדש לסנדי, המדוזה שהזכרתי למעלה . מי ייתן ותגיעי לגן עדן של מדוזות שבו עושים אחד לשני נעים בפיפי כל היום








הקליפ הבא שייך לקסומה בנשים, אחת שלמענה הייתי מוכנה להישכב על הגב ולהפוך לשטיח .       בקרוב אקדיש לה פוסט שלם שבו אספר לכם בפירוט מה ואיך ולמה וכמה. הקליפים שלה תמיד מושקעים , יצירתיים ומקוריים במיוחד והיא עובדת עם הבמאים שאני הכי אוהבת .
הקליפ הבא בוים ע"י lynnfox ובעיני הוא לא פחות ממדהים
אם אתם בקטע של מידע נוסף אני אצ'פר אתכם ופשוט תלחצו כאן 

הנה הוא במלוא הדרו :






זהו חברים, אני ממש חייבת לרוץ ולעשות את הדבר הזה שמשלם לכולנו את השכר דירה
אני מקווה שנהניתם , שהחכמתם ושמהיום כל פעם כשתראו מדוזה מרוחה על החוף תזכרו בי.
תהיו בריאים, שתהיה לכם שנה טובה ומוצלחת במיוחד, תנו סימן שהייתם פה ועכשיו עופו לי מהעיניים.
ביוש

נ.ב: המון תודה לכל האנשים ששולחים לי מיילים פרטיים ונוזפים בי לשים כבר פוסט חדש. זה באמת מחמם מעט את ליבי הקפוא. לדעת שמישהו באמת קורא ומתעניין בדברים שאני אוהבת..