יום שני, 30 באוגוסט 2010

i dont





חברים יקרים, רווקים, רווקות, נשואים, נשואות, א- מיניים, חד מיניים, דו מיניים , בוגדים, בוגדות, נואפים ונואפות. כולכם מוזמנים לקרוא את הפוסטוד החדש שבו נדון באחד מהנושאים שלעולם לא אצליח להבין לעומק- חתונות.

לפני שנתחיל אתם חייבים ללחוץ  כאן

הקונספט הזה שבו אלפי דודים חיוורים שמעולם לא שמעת על קיומם מתכנסים יחדיו , זוללים מאכלים בגודל של ציפורן ומשתכרים למוות ( שאת זה דווקא אני יכולה להבין)
עוד לפני שהחתן והכלה  נכנסים בכלל לאולם, מעולם לא היה הגיוני בעיניי,  שלא לדבר על  העניין הזה שתמיד יש איזה רב מוזר ומעצבן (ולרוב גם מדיף ניחוחות מאוד משונים) שכל חייו חלם להיות סטנדאפיסט אך בגלל נסיבות חייו הלא נעימות, מצא את עצמו בסיטואציה של לחתן אנשים בשמו של האל.
ואז אחרי הסבל הזה מגיע החלק העיקרי שבו אנשים אמורים לרקוד את עצמם בפראות עד אור הבוקר, לעשות כאילו ממש כיף להם ולבכות כל הדרך חזרה על הכסף שהם שמו במעטפה ולא יחזור לחשבון הבנק הקורס שלהם יותר לעולם.
אז כן, תסלחו לי אה. אבל חתונות ואני זה לא משהו שהולך ביחד, אין לי שום רצון להיות מלכה ליום אחד (כי ככה אני תמיד ) אין לי שום רצון שכולם יסתכלו רק עלי (כי ככה אני תמיד )
אין לי שום רצון להפוך את החיים שלי לעוד יותר משעממים (כי הם במילא שיא השעמום)
ואין לי שום רצון להצהיר על אהבתי הכנה מול קהל של מאות אנשים ש- 90 אחוז מהם אני אפילו לא מכירה או סובלת (טוב נו הגזמתי , 98 אחוז מהם)
בקיצור, כמו שהבנתם כבר אני מתה להתחתן רק מסיבה אחת פשוטה ועיקרית-
הקליפ שיעשו לי לכבוד המאורע (כי ברור שאתחתן, אני רכיכה חסרת אופי או עמוד שדרה)
 אז בגלל שאני מוקפת בכל מיני חברות שהחליטו לחסל לעצמן את הרומנטיקה מרצון חופשי ועוד לשלם על זה המון כסף,
החלטתי להראות לכם את השלבים שמביאים אנשים להתחתן, את החתונה עצמה ומה שקורה בדרך כלל אחריה.

תחזיקו חזק, מתחילים...

בראשית ברא אלוהים את הגבר הרומנטי (נגיד) זה שמביא פרחים , מתנות וכותב עלייך שירים 
הסוג שכותב עלייך שירים הוא הגזע האהוב עלי ביותר .
את הקליפ הבא עשו שני במאי קליפים צרפתיים שקוראים לעצמם Jonas&Francois
  ( jonas euvremer, francois vousselet ) ועובדים בחברת הפקות שנקראת : "Elnino"  ומייצגת במאי קליפים, במאי פרסומות, וסרטים קצרים.
שני החבר'ה האלה הספיקו כבר לביים קליפים למדונה, ג'סטין טימברלייק, דפש מוד , קנייה ווסט ועוד
אני באופן אישי הרבה יותר מחבבת את השיר מאשר את הקליפ, אבל רק בשביל דקה 3 בדיוק החלטתי לשים לכם אותו פה.


אחרי שהגבר יוצא בהצהרות אהבה חסרות פשר (שלרוב מתבררות מאוחר יותר כגבבה שטותית גמורה שהוא אפילו לא זוכר שהוא אמר אותה) קורה הדבר הבא –  .    .   .      !!!
בנקודה זו ממש , הייתי אמורה לשים לכם את אחד הקליפים הכי טובים שראיתי מימיי, אבל בגלל שהמחשב שלי כבר בן אלף ולא ממש מצליח לשלוט על סוגריו, ברח לו אותו קליפ גאוני וחביב מרשימת המועדפים. בנוסף, בגלל שמחברת הקליפים הכי משובחת שלי נשארה בארץ ולא נדדה איתי לערבות אמסטרדם, אין לי שמץ של מושג איך להשיג אותו (פאק, פאק,פאק.)
  אז תסלחו לי, הייתי חייבת למצוא עבורכם קליפ אחר, שיספק את הסחורה וייעשה הגיון לסדר הדברים הכאילו הגיוניים שמוצגים פה הפעם.
ובכן, אז כמו שאמרתי אחרי שהגבר כותב לבחורה שירי אהבה ומבטיח לה הבטחות חסרות פשר, (כמו זה שהוא יקנה לה אלפי זוגות נעליים בחודש ויישאר נאמן) היא מבינה שעדיף לה להמשיך לחיות עם החתול המרופט שלה. ולכן, הקליפ הבא הוא אחד הקליפים הכי ידועים, מפורסמים וטובים בערך שנעשו בעשור האחרון על ידי אחד מאהוביי בכל הזמנים , שעבורו הייתי מוכנה לעטות על עצמי שמלה כלולות לבנבנה, ולצרוח I- DO כ"כ חזק עד שלכל שלושת האורחים שלי היו עפות האוזניים.
ספייק ג'ונז (לבבות בעיניים, דפיקות בלב ) , אפשר לכתוב עליו ספר שלם וזה עדיין לא יספיק, אבל בכל זאת אני אנסה להסביר לכם ממש ממש בקצרה: אדם שפיגל נולד אי שם במרילנד בשנת 1969, כשהוא היה בחטיבה הוא עבד בחנות לאופניי BMX ושם ניתן לו הכינוי "ספייק ג'ונז".
אחרי התיכון הוא היה צלם במשך תקופה דיי קצרה ואז החל משנת 1992 הוא הפך באופן לא רשמי אך מאוד רשמי לאחד מבמאי הקליפים והפרסומות (ובהמשך- הסרטים) הכי מגניבים \ טובים \ חשובים\ ידועים בעולם. אחד הקליפים הכי ידועים שלו נקרא praise you (של fatboy slim) שבו הוא גם שיחק וגם עשה את הכראוגרפיה . הקליפ הזה זכה בכל פרס אפשרי כמעט- בימוי, מקוריות, משחק, ופריצת דרך. ג'ונז יצר קליפים לאמנים רבים כמו : sonic youth, the breeders, weezer, beastie boys, r.e.m , bjork, daft punk, pavement, unkle, lcd soundsystem ועוד...
בשביל לדבר כראוי על ג'ונז (שגם משתמש בשלושה דמויות אלטר אגו שונות ) צריך לכתוב לפחות 3 פוסטודים עמוסים בכל טוד, ולכן תאלצו להתאזר בסבלנות ולחכות לבאות.
הנה לכם אחד מהקליפים האהובים עלי שהוא עשה לביורק : (מי שלא מכיר את זה הולך לזכות, מי שמכיר את זה יודע שזו הבחירה הבנאלית ביותר שאפשר לבחור אבל עדיין זו בחירה שלא נמאס ממנה גם בפעם האלף ולכן תשתקו)


וכעת הגענו לחלק המרגש ביותר, בו מבינה לבסוף הבחורה שהיא לא יכולה לחיות עם החתול שלה לנצח ושאולי המוזיקאי החביב מלמעלה לא כזה נורא למרות שהוא כבר לא ממש זוכר איך קוראים לה, אך בכל זאת היא כמעט כבר בת 35 ומחליטה להינשא לו כדת וכדין .
הו! איזה צירוף מקרים מעניין, כי כאן בדיוק הזמן להציג לכם את אחד האמנים שאני יותר אוהבת ומעריכה : roy- (תעשה לי ילד שוודי)- andersson.
אנדרסון נולד בשוודיה בשנת 1943, למד קולנוע באקדמיה לקולנוע בשוודיה , שנה אחרי שסיים ללמוד יצר סרט שנקרא "a sweddis love story" וזיכה אותו בארבעה פרסים חשובים ומכובדים בעולם הקולנוע, מה שגרם לו כמובן לחטוף את הדיכאון של החיים ולהסתגר בבית.
  אחרי מספר שנים של דיכאון אנדרסון הוציא את סרט שנקרא "giliap" וזכה לביקורות גרועות ביותר ולכן במשך 25 שנה (אני אחזור שוב ילדים- 25 פאקינג שנים) הוא לא הסכים לביים יותר סרטי קולנוע באורך מלא והסתפק בלביים פרסומות לטלוויזיה , הוא הקים חברת הפקות שנקראת סטודיו 24, וביים מעל 400 פרסומות
(רובן מעולות, מצוינות, מלאות בהומור שחור ובאסתטיקה נדירה ברמה שלא רואים הרבה בטלוויזיה . אינגמר ברגמן בכבודו ובעצמו אמר שהפרסומות שלו מביאות את הז'אנר הטלוויזיוני לאחד משיאיו הגדולים ביותר, וכמו שלמדתי עוד בהיותי רכה בשנים- אם אינגמר אומר, אינגמר יודע.)
במרץ 1996 הוא התחיל לעבוד על סרט חדש, "songs from the second ploor "שאותו סיים רק בשנת 2000. הסרט הוצג בפסטיבל קאן והצליח להחזיר לאנדרסון את הביטחון העצמי ,לשקם את האגו שנפגע לדורות  ולגרוף מספר פרסים מכובדים .
בשנת 2007 הוא הוציא עוד סרט" you, the living" שהציג בפסטיבל קאן וכמובן שגם זכה במספר פרסים. אי אפשר שלא להישאב לסרטים שלו מהשנייה הראשונה שהם מועלים על המסך, ארט יוצא דופן, אסתטיקה מוקפדת ומבריקה, חריפות והחדות של הדימויים שלו, סצנות בלתי נשכחות וביקורת חריפה שהוא מעביר על אירופה בכל אחד מסרטיו , גורמים לו להיות יוצר מעניין, יוצא דופן ומעורר השראה.
הקטע הבא שאני עומדת להראות לכם לקוח מתוך הסרט" you, the living" , אני אישית חושבת שהוא מדהים למדי , כל הסרטים שלו מחולקים לסצנות שמזכירות צורת עשייה של קליפים ולכן החלטתי לספר לכם עליו ולהביא לכם אותו ולא לדוגמא פרסומות שהוא עשה (אל תהיו עצלנים לכו תבדקו לבד)


ולסיום חברים, קליפ שכולכם מכירים שיצא לעולם בשני ביולי 1992 שלאף אחד בטח אין מושג מי ביים אותו, או כמה הוא עלה- (תחזיקו ממש חזק) 2,125,331.01 מיליון דולר (!)
אז ככה: את הקליפ הזה ביים andy morahan השמנמן שבכלל רצה להיות מעצב גרפי, והלך ללמוד בבית הספר לאומנויות , שם ביקשו ממנו לעשות פרויקט שקשור לטלוויזיה, אנדי הציע לכמה מחבריו לכיתה שילכו ויצלמו את הפרויקט בעצמם במקום להסתפק רק במראה שלו על גבי הסטורי בורד,
וכך למעשה הוא יצר את הפרסומת הראשונה שלו.
בשנות השמונים, לאנדי גם הייתה להקת רוק שנקראה "Havana let's go" והוא הכין את הקליפים שלהם, כשהלקה הזאת התפרקה וכל אחד הלך לדרכו, בדיוק נפתח ערוץ MTV ומכיוון שהוא כבר היה חתום בחברת תקליטים והיה מוכר בתחום, הוא הכין שואו ריל מכל הקליפים שהוא עשה ללהקה שלו וכך התחיל לעבוד בתעשייה הקטנה (באותם ימים) והתחיל ליצור קליפים עבור הרבה מאוד להקות שהיו זקוקות לקליפ.
במהרה הוא הפך להיות במאי קליפים ופרסומות, הוא יצר קליפים לעשרות יוצרים כמו guns n' roses, george Michael, pet shop boys, billy joel, van halen , Cyndi lauper, ועוד רבים.
הקליפ הבא שאתם עומדים לראות הוא גם אחד משני קליפים שאנדי טוען ששינו את חייו, (הראשון הוא של ג'ורג מייקל) ונתנו לו להרגיש כמו במאי אמיתי מתלהב מהוליווד, בגלל התקציב העצום שהוא קיבל לעשות אותו.
ללא ספק הוא גם אחד הקליפים המוכרים ביותר שנוצרו בשנות התשעים, אני אישית ראיתי אותו כשהייתי ממש צוציקית ולא יכולתי להירגע משמלת הכלה שמוצגת בו, ומזה שנתנו לסלאש שלושה סולואים מטורפים  ועדיין הוא מצליח להראות בכל אחד מהם בול כמו צ'ומפי- הפודל השחור שגר בסמוך אליי בילדותי. (אגב, בזכות הקליפ הזה היה גל של חיקוי שמלת הכלה הזו שעלתה 8000 דולר , אפילו בישראל. מיותר לציין שזו שמלה שלא יכולה להראות טוב על אף אחת אלא אם כן את סטפני סימור או שוקלת כמו הקוקו בלוף שלה)
הרעיון לקליפ מבוסס על סיפור קצר של הסופר del james מתוך ספרו שנקרא the language of fear אומנם בספר הקשר בין בני הזוג לא מסתיים בחתונה, במוות או בכנסייה עתיקה ופסיכית במקסיקו, אבל אקסל רוז שחווה מערכת יחסים של און אנד אוף עם חברתו לשעבר ארין החליט לחתן את עצמו ואותה בדמיונו, ומאוחר יותר בקליפ להרוג אותה. (פתרון קל ופשוט שכזה)
 הקליפ דורג במקום הראשון מבין מאה הקליפים הטובים שיצאו באותה שנה.
ועכשיו אחרי כל הדיבורים , קבלו אותו ואת הסוף של הפוסטוד הזה.
(שימו לב לניואנסים הקטנים שהבמאי שתל פה)  


זה הכול להפעם שנבובים יקרים שלי, נתראה בשמחות.














7 תגובות:

  1. מידע מרתק, כתוב מעולה.
    היה שווה לחכות

    השבמחק
  2. מעולה. נראה לי שזה הפוסט שאחריו פנייה לאורנג' ולחברה של פ.צ בלוגים כדי שתתחילי להתפרנס מזה היא לא דבר מופרך.

    השבמחק
  3. בלוג מצוין!

    כתוב פשוט מצוין, מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם מול המחשב. בהחלט השכלתי והוספתי למועדפים. תודה

    השבמחק
  4. פוסט מהמם, כתוב מעניין, לינקים מדליקים, בהחלט נראה שאפשר גם להתפרנס מכתיבה ומהכרות כזאת של הקליפים. היה כיף !!!, תודה - דפנה

    השבמחק
  5. איזה שינוי מרענן ומבורך מכל הנשים האלה שכותבות בלוג על אופנה או בלוג על הצורך הנרקסיסטי שלהן לדבר על עצמן (וברוב המקרים הן גם כ"כ משעממות!) שאפו גדול, מעניין מאוד. בזכותך למדתי על ידע שלא הייתי מגיע אליו כ"כ מהר בדרך אחרת.
    הכתיבה שלך פשוט מעולה ומצחיקה, וזה כשרון גדול מאוד. שנה טובה

    השבמחק
  6. סגלוביץ היה כאן

    (ואגב, יש מצב שאני הוא זה שהכיר לך את הקליפ של ביורק לפני כמה שנים. איזה כיף לי. יצא ממך משהו בסוף)

    השבמחק
  7. תודה רבה על כל התגובות

    סגלוביץ- לא אתה הכרת לי, גיליתי אותו לבד לפני כמה שנים באחד משיטוטיי הליליים ב- MTV.
    שוויצר אחד.

    השבמחק