CLIPtOMANIAC TOD

one breath away from mother Oceanía

2011-09-12T12:30:00.000-07:00

ששש, אין זמן אין זמן אין זמן! היום אנחנו נדבר על מדוזות . אוי כן.

"מדוזה היא בעל חיים ימי, רב־תאי, חסר חוליות ופרימיטיבי, השייך למחלקת מדוזות סוכך (Scyphozoa) במערכת הצורבים. במחלקה זו יותר מ-200 מינים, שכולם חיים בים. למערכת הצורבים משתייכות גם שושנת הים והאלמוג. מערכת הצורבים משתייכת לקבוצת הנבוביים. השם "מדוזה" הושאל מדמות המדוזה המופיעה במיתולוגיה היוונית שהייתה דמות נשית מפלצתית עם נחשים מתפתלים במקום שיער."

והסיבה שהיום אנחנו נדבר על מדוזות היא בגלל שאני נתקלתי באחת כזו פנים מול רגליים באחד מביקוריי החפוזים בחוף. מעצם היותי הבחורה הכי לבנה בעולם , כזו שמסוגלת לסנוור את השמש לגמרי לבד . ובגלל שטבעתי פעמיים, אני נמנעת סדרתית מכל מה שקשור לגלים, ים, חופש, שוקו-בננה במחיר מופקע ערסים עם סמירנוף ובקיצור- כל סממן מובהק של קיץ. כשהוא מתחיל אני סוגרת את עצמי בבית עם מזגן על 16 מעלות ויוצאת רק בלילות, אחרי שכולם כבר ישנים ואין סיכוי שמישהו יוכל לתפוס אותי עם מכנסיים קצרים וישים לב להתנהגותי הביזרית כשאני מגיעה לחוף.
וכך באישון לילה חביב שבו לא הצלחתי להירדם ירדתי עם עצמי לים, נתתי לכפות רגליי העקומות דרור ובתוך מספר דקות הרגשתי משהו נעים , רטוב וקריר עוטף לי את הרגל . בתמימותי דמיינתי עוגת קצפת נועזת ושובבה שהחליטה לבצע בי את זממה והחלה להפגין את כישוריה המיניים על רגלי המסכנה, אך במהרה בעזרת פנס הטלפון המתפרק שלי נופצה לי הפנטזיה וראיתי במו עיניי את המציאות הנוזלת –דרכתי על מדוזה.

וכך גבירותיי ורבותיי הפכתי לאישה הראשונה בישראל שנמנעה בקפדנות כל השנים האלה מכל מה שקשור לים אבל הצליחה בדרך נס לחטוף את הדבר הכי קטלני בו בשנייה שהיא דרכה שם. חייבים להודות שזה כישרון ששמור רק ליחידי סגולה. התיישבתי לידה והתבוננתי בה. היא שכבה לצידי חסרת חיים עם הבעת פנים לא קיימת ואני כמובן התחלתי לרחם עליה וליבב על גורלה המר. דמיינתי את כל עשרים ילדיה היתומים שהשאירה מאחור. את המדוז שלה שאולי כבר מצא אחרת, את כל הארוחות המשפחתיות שהיא הצליחה לחמוק מהן ואולי עכשיו מצטערת על זה, על כל אותן לילות שבהן יצאה להשתכר , עשתה סקס לא מוגן והבריזה מבית ספר.

נורא ריחמתי עליה ואפילו שקלתי לבצע בה הנשמה או לכל הפחות למצוא את אמא שלה, אבל אז הבנתי שאני מתחילה לרדת מהפסים ולכן כדאי שפשוט אחזור הביתה לכתוב על זה ולהקדיש את כל הפוסט הבא לנסיכה השקופה והמריירת הזו :

אז ככה, את הקליפ הראשון אני מכירה כבר שנים ארוכות. למעשה הוא אחד האהובים עלי בתבל, ביים אותו keith schofield אהובי ,שעליו נכתב פה רבות ולכן שוב אני לא מתכוונת לעשות לכם את החיים קלים! חפשו לבד!

אחרי שתראו את הקליפ אולי תוכלו להתחיל להבין למה אני מדברת למדוזות מתות באישוני לילה ולמה פתאום כל המילים שכתבתי עד כה נשמעות לפתע מאוד הגיוניות

את הקליפ הבא ביים james coore בעלים של סטודיו לאנימציה שנקרא zulu studios שמתמחה בעיקר בספיישל אפקט ובאנימציה. הם נמצאים בלונדון ובבריסל לכל מי שמעוניין ועושים פרויקטים מאוד מעניינים מסרטי קולנוע , דרך קליפים ועד פרסומות.

אני באופן אישי מאוד מחבבת את הקליפ הזה, הוא מצליח לשעשע אותי בכל פעם שאני נתקלת בו. כל מי שאי פעם תהה לעצמו איך יהיה לאכול מדוזה חייב ללחוץ פליי עכשיו.

אם אתם לא מכירים את הדבר הבא תזכרו אצל מי ראיתם אותו ראשון- ג'וליאן סמית הוא הכלאה בין האיש המוזר שהתחיל עם האמא של משפחת פישר בעונה השלישית של עמוק באדמה ,ובין ילד ממש מוזר עם משקפיים. למעשה, הוא מזכיר לי מעט את עצמי רק שהוא הרבה יותר משקיען ממני , מצחיק ממני, יפה ממני ובאמת משוכנע ובטוח שיש מיליוני אנשים שרואים את השטויות שהוא מפליץ לעולם. חייבים להודות שהבחור מגניב לאאלה , הוא טוען שאין לו עבודה והוא גר באל איי עם החברה המהממת שלו- שרה, שאיתה הוא עומד להתחתן. בהחלט מרגש ונוגע ללב אך מה שעוד יותר מרגש ונוגע ללב זה אחד הקטעים שלו עם המדוזה. אז גם הקטע הבא מוקדש לסנדי, המדוזה שהזכרתי למעלה . מי ייתן ותגיעי לגן עדן של מדוזות שבו עושים אחד לשני נעים בפיפי כל היום.

הקליפ הבא שייך לקסומה בנשים, אחת שלמענה הייתי מוכנה להישכב על הגב ולהפוך לשטיח . בקרוב אקדיש לה פוסט שלם שבו אספר לכם בפירוט מה ואיך ולמה וכמה. הקליפים שלה תמיד מושקעים , יצירתיים ומקוריים במיוחד והיא עובדת עם הבמאים שאני הכי אוהבת .

הקליפ הבא בוים ע"י lynnfox ובעיני הוא לא פחות ממדהים

אם אתם בקטע של מידע נוסף אני אצ'פר אתכם ופשוט תלחצו כאן

הנה הוא במלוא הדרו :

זהו חברים, אני ממש חייבת לרוץ ולעשות את הדבר הזה שמשלם לכולנו את השכר דירה

אני מקווה שנהניתם , שהחכמתם ושמהיום כל פעם כשתראו מדוזה מרוחה על החוף תזכרו בי.

תהיו בריאים, שתהיה לכם שנה טובה ומוצלחת במיוחד, תנו סימן שהייתם פה ועכשיו עופו לי מהעיניים.

ביוש

נ.ב: המון תודה לכל האנשים ששולחים לי מיילים פרטיים ונוזפים בי לשים כבר פוסט חדש. זה באמת מחמם מעט את ליבי הקפוא. לדעת שמישהו באמת קורא ומתעניין בדברים שאני אוהבת..

always look on the bright side of life

2011-03-07T08:05:00.000-08:00

היום אנחנו הולכים לדבר על אופטימיות

למה?

ככה (!!!)

ובגלל שאין פה אף אחד שיכול להגיד לי מה לעשות או לאיים לקצץ בשכרי , אתם הולכים לקחת חלק בזה מסתבר.

בפרק האחרון חזרתי לארץ והייתי על סף ייאוש טוטאלי מכך שאין דירות בתל אביב במחיר נורמאלי או שפוי, אז בפרק של היום נדבר על הדירה המדהימה שמצאתי שכל קשר בינה ובין מחיר נורמאלי ושפוי הוא מקרי ביותר. אבל יו , לפחות מצאתי את אשר ביקשתי (סימן אופטימי טייק 1) .

זה לא סוד שיש לי התמכרות קשה בכל מה שקשור לקליפים , מוזיקה או קולנוע . זה גם לא סוד שלמדתי קולנוע במשך שנים רבות ואפילו סיימתי דיי בהצטיינות (בלי להשוויץ או משהו, אני פשוט סוג של גאון) וזה בכלל לא סוד שכל מי שאוהב קולנוע, ובאמת רוצה לקחת חלק בעשייה הקולנועית צריך להיות נרקיסיסט מוחלט, מגלומן גמור, אובססיבי ברמות שהיו גורמות לאמא שלו לנסות להחזיר אותו ישירות לרחם, ובעל נטייה חזקה ובלתי נשלטת להרס עצמי .

רצוי שהוא גם יהיה רומנטיקן חסר תקנה, ציניקן, חייכן, רגזן ותעלולן.

אני לצערי נולדתי כל אלה פלוס , אחרת באמת אני לא יכולה למצוא סיבה אחת הגיונית ומשכנעת למה אני כל כך דבקה ומעוניינת לעסוק בתחום (הלא מתגמל \ יורק לך בפנים \ חסר כסף\ עם אנשים נוראיים ומעצבנים\ איזה זין) הזה.

התשובה היא שנדמה לי ואני כבר 99 אחוז משוכנעת בזה שאני פשוט לא יודעת לעשות משהו אחר, (כולל ניקיון בתים ושאיבת עלי שלכת ברחובות והעברתם מצד אחד לצד השני) .

אלוהים חרץ את גורלי עוד בבטן אימי כשגרם לי לבעוט בה לקצב לחמניות העובש של צ'ארלי צפלין .

אני יודעת שמונולוג הפתיחה קורע הלב שלי לא מעניין לכם את התחת ובצדק. כי אתם פה בשביל לקבל את המנה החודשית שלכם שעשויה כולה מקליפים ומידע על אנשים דומים לי שעמלו, טרחו, חשבו, התבאסו, רצו לרצוח מישהו תוך כדי - אבל לא איבדו תקווה לרגע בזמן שעשו את הקליפ וקיבלו עליו טונות של טונות של כסף (בניגוד גמור ומוחלט אלי) .

כל אותם אנשים לא היו יכולים לעשות את מה שהם עושים, אם לא הייתה בליבם כמות בלתי מוגבלת של אופטימיות זהירה.

ולכן ילדים, אני מביאה לפניכם את הציטוט המדויק מהויקיפדיה שתראו שלא המצאתי שום דבר חדש:

"אופטימיות היא השקפת עולם הרואה בעולמנו מקום חיובי במהותו, אופטימיסטים מאמינים כי אנשים הם טובים במהותם ומאורעות בחיים הם מבשרי טוב."

המממ, כן. אז היום אני רוצה להציג בפניכם קליפים רגילים למדי עם רגעים נפלאים בתוכם מלווים בשיר שעושה תחושת אופטימיות קטנה. כי כאלה הם החיים, לרוב רגילים וחסרי משמעות עם רגעים נפלאים שמייחדים אותנו מאחרים וגורמים לנו לחייך בכוח ולחשוך שיניים צהובות מניקוטין.

אני אתחיל עם קליפ קטן וחביב של שרלוט גינסבורג שביים Keith schofield שעליו כבר נכתב פה רבות ולכן למי מכם שלא עשה את שיעורי הבית השבועיים שלו - תאכלו תחת כי אני לא מתכוונת לחזור על זה שוב יותר בחיים, הבנתם.

הרגעים הנבחרים בקליפ הם:

0:13 לא יודעת מה איתכם, אבל לעמוד בשירותים כשמשמאלכם יושב קוף שהוא בעצם לטאה ומביט בי בערגה עושה לי טוב בלב .

0:17 מי מאיתנו לא חלם להיכנס לחלל גדול שבו מרחפת לה בהנאה שמיכת הבוקר שלו

0:33 ילד עם כרס עצומה אוחז גיטרה – מה עוד צריך בחיים אחרי שוט כזה תגידו לי

0:42 אם מישהו היה מביא לי את הסקייטבורד הזה כשהייתי קטנה, היום היה לי סנטר חלק ונקי מצלקות, גאוני.

0:46 עוגת קצפת נוהגת , דו איי ניד טו סיי מור?

1:16 משחקי ניטנדו עם סוס ערבי

1:31 להיעצר ברחוב עם דודידו ענק בצבע ירוק- תענוג שאין לו מילים

1:38 לרענן את חיי המין שלך עם יצור בלתי מזוהה בעל שרירים עצומים, אמחייה.

1:43 איש כלבבי

1:48 הגשמת חלום בכל מובן המילה, מאז היותי ילדה קטנה אני מחפשת כמות כזו של סוכריות צבעוניות שישכשכו עימי באמבט ולא יורידו עלי צבע.

את השאר תראו בעצמכם, אני לא אהרוס לכם יותר ממה שכבר הרסתי (פחח)

בקליפ הבא נתקלתי לראשונה בתוכנית "זהו זה" , אני זוכרת את עצמי בכיתה א אוחזת בשקית השוקו שלי ושופכת קצת החוצה מרוב התרגשות, אתם בטח מכירים אותו או לפחות את השיר , אבל אני מהמרת שלא היה לכם מושג מי ביים אותו, למען האמת והיושר גם לי אין מושג כי ישנן שתי עדויות לאיזהשהוא במאי אבל אף אחד מהן לא אומתה עד היום, ולכן תאלצו להסתפק רק בהערות הכאילו מצחיקות שלי על כך ששנים אח"כ הייתי ממשיכה לחלום שאני מתגלגלת במיטה עם שתי נקניקיות עצומות . (בזמן שבאותו הקליפ מופיע בריטי מצויד עם קוביות בבטן)

אין מה לעשות, נדוש נדוש אבל אחד השירים שגורמים לתחת שלכם לזוז אוטומטית .

הקליפ הבא שמהלל את פריז שייך לבחורה ישראלית מדהימה בשם ריף כהן, היא זו שביימה אותו בעזרת חברת הפקות קטנות ששכרה בפריז. צילמה אותו cloude Granier (הצלמת שצילמה את הסרט lacho drom) לפני שנה וחצי. כשאני פתחתי אותו נפעמתי מהשיר הממכר (ראו הוזהרתם) ומהקליפ שמורכב מקטעים שכל אחד מהם מזיז לך משהו בלב וגורם לך לרצות לעלות על המטוס הראשון לפריז ולחיות את החיים שהיא חיה , למרות שאין לך באמת מושג מה הם . כל פריים מצליח להרים חיוך ולחלום על עתיד טוב יותר שבו גם אני אוכל לשבת בצהרי היום , לשיר ולרקוד עם גברים מסוקסים ברחובות פריז הקסומה ולהיות רזה ומאושרת. חוצמזה שיש משהו כל כך ממגנט בבחורה הזאת שאי אפשר להפסיק להסתכל עליה או לשמוע אותה שרה. כמה פשוט, נקי ושמח. שילוב מושלם בין השיר לויזואל, הללויה. אני מאוהבת

ועכשיו לקליפ הסיום שלנו שכולו על אופניים כיאה לאופטימיות חוסכת דלק. שיר של מארק רונסון האגדי , ביים warren fu (שביים למארק קליפים נוספים) בחור צעיר שגדל בשיקגו ואסף להנאתו בובות של סטאר וורס . כשגדל למד כלכלה וניהול אך ליבו כמובן משך אותו לכיוון של אמנות (כמה לא מפתיע טייק 3459853487) בקיצור הבנתם את ההמשך, הוא מומחה לספיישל אפקט ובמאי קליפים וקולנוע. ללא ספק בחור חביב ומוכשר. הנה הקליפ לפניכם, אל תפספסו את מארק ההורס.

http://www.youtube.com/watch?v=mt_aKauLrjA

זה הכל חברים

תודה שהייתם איתי

תהיו בריאים, חסונים ואופטימיים.

המשך יבוא...

The Star of Mazzy Must, Push her voice inside of me

2010-12-22T13:53:00.000-08:00

חברים יקרים, היום אנחנו הולכים לדבר על באסה .

כינורות ,חדל. ובכן:

באסה היא מילת סלנג שפירושה אכזבה או עוגמת נפש . באסה היא גם עיר בספרד, ושבט בקמרון אבל זה ממש לא מעניין אותי כרגע , בגלל שאני בבאסה.

רובכם הגדול לא יודע את זה, אבל בחודשים האחרונים גרתי בעיר שכולה טוב, מים וגבינות (אמסטרדם)

את הגבינות מייצרים אנשים נחמדים שמחייכים אלייך ברחוב ומגרדים אותך מהכביש אחרי שהתהפכת בעוצמה והוטחת בו ישירות מהאופניים . לא אכפת להם שעקפת אותם בכביש, לא אכפת להם אם יצאת עם ערבי או עשית לו ילד, והכי לא אכפת להם להשכיר דירות לכל מי שרוצה.

הסיבה העיקרית שמאפשרת את כל זה היא שהם פשוט רגועים כאלה ומשעממים .

עכשיו אני שוב בארץ , שזו עוד הגדרה בטוחה לבאסה אבל נניח שלא.

וכמו כל בנאדם שחוזר לארץ ומוכרח לגור בתל אביב, גם אני מחפשת דירה .

בגימטרייה זה יוצא 45698710 .קרי: באסה+באסה או בקיצור- באסה בריבוע.

אני יודעת בדיוק מה אתם חושבים לעצמכם עכשיו, בגלל שאני יכולה לראות ממרחקים כל מוח ומוח שקורא את הדף הזה עכשיו בזכות תוכנה חדשה שהבאתי מהולנד, אז ככה: לא, פשוט לא.

אני לא מתכוונת לגור במקום אחר שהוא לא תל אביב, וכן אני פלצנית.

זהו, אחרי שהורדתי את כל הנושא הזה מהלב והטחתי בכם האשמות, אני יכולה להתחיל ולספר לכם על הסיבה האמיתית שלשמה התכנסנו פה אני והקורא היחיד שלי: קליפים שמוציאים בני אדם מהבאסה.

אני מדברת על כל אותם קליפים שלוקח לי עשר שניות לזהות שהם אלה שהולכים לעשות את העבודה.

בדרך כלל בקליפים האלה יופיע בחור יפה תואר (כי זה מתכון ראשוני ובדוק להוצאת בחורות שטחיות שכמותי מבאסה)

אווירה מסתורית ושדה תעופה (שדה תעופה כמובן הוא המתכון השני להוצאת כל בני האנוש מבאסה)

קליפ באסה ראשון להיום הוא כמובן של ה- Foo Fighters אני לא יודעת מה איתכם, אבל כל שארית שנשארה מנירוונה מספיק טובה עבורי. את הקליפ הזה ראיתי לראשונה בשנת 1996 ב- .MTV

באותו יום למדתי לבחינת הבגרות בתנך ,ושנייה לפני שנרדמתי על עיפרון חודים שהיה נתקע לי במצח וגורם למותי, הצצתי לראות מה מופיע עכשיו על המסך והבנתי את גודל הנס, ישבתי מחויכת והבנתי שיש אלוהים.

את הקליפ הזה ביים Matthew Rolston צלם ובמאי שהתגלה על ידי אנדי וורהול (ריספקט או פדיחה- זה אתם תגידו)

משם הדרך שלו לקריירה מוצלחת הייתה קצרה מאוד : הוא צילם לרולינג סטונס , ווג, ונטי פייר , קוסמופוליטן, ניו יורק טיימס וכ"ו.

אבל! לבחורצ'יק נמאס להרוויח סכומי עתק על כל מיני צילומי סלבס לעיתונים הגדולים ולכן החליט להתחיל להרוויח סכומי עתק מסוג אחר והתחיל לביים קליפים ופרסומות .

מגוון מייצג של לקוחותיו: מדונה, ג'נט ג'קסון, כריסטינה אגילרה, ביונסה , הבודי לישס של ביונסה, חברת לוריאל

(שעושה ניסויים בבעלי חיים, לעולם אל תקנו מהם!) , אסתי לאודר, ליוויס , גאפ

ועוד טובים ורבים.

(בין השנים 1987 ועד 2009 ביים 95 קליפים ) לחצו לתיק העבודות שלו

בקליפ שאתם עומדים לראות משחקת Arly Jover הספרדייה ( שכשראיתי אותה לראשונה בקליפ הזה הבנתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה- הארלי. ומאז בכל פעם כשמישהו אומר לי שאני באמת מזכירה אותה אני חשה התעלות רוחנית יוצאת דופן ואהבה בלתי נשלטת לאותו בנאדם)

וסולן הפו פייטרס Dave Grohl (חבר הלהקה היחיד שמופיע בקליפ וסיפר בראיון שהיה נבוך מאוד לראות את עצמו מאוחר יותר בקליפ) חוץ מהעובדה שמדובר באחד משירי האהבה הגדולים והנעימים לטעמי האישי , התנינים הקטנים האלה שמטפסים להם על הבטן גרמו לי לאמץ אחד משלי ולעורר מהומה בבית ולשריטות רבות ודואבות על הידיים שלי.

שימו לב לאזכורים ולמחוות שיוצאות מהטלוויזיה (בלה לגוסי ,בטי בופ) ותיהנו כמו שאומרים:

http://www.youtube.com/watch?v=0rUVEhEt3Ng

הקליפ השני נוגד הבאסה שייך לאהובי היקר מכל Thom Yorke סולן Radiohead

בשיר הנפלא "No surprises" שביים Grant Gee .

כמו בפוסט הקודם, פעם נוספת מדובר בבמאי שלמד גיאוגרפיה באוקספורד ובדרך פלא מצא את עצמו עושה סרטים דוקומנטאריים. אחד הסרטים הידועים שלו נקרא "Meeting people is easy" שעוקב אחרי סיבוב ההופעות של רדיוהד אחרי שיצא אלבומם השלישי "OK computer".
את הקליפ הוא צילם ב-1998, טום יורק סגור במין קסדה שמזכירה קסדה של אסטרונאוטים, המילים של השיר מרצדות על הקסדה והיא מתמלאת מים לאט לאט. בשביל לשמור על בטיחותו של יורק הקליפ צולם בהיי ספיד ונוגן בסלואו מושן . כמה אנשי צוות היו צריכים לעזור ליורק ללחוץ על כפתור שמרוקן את המים, עניין שלקח להם מספר רב של טייקים. יורק עצמו אמר על הקליפ שלהשתתף בו לא היה אפעס תענוג כזה גדול אבל הוא מרוצה מהתוצאה. (אגב, את מילות השיר טום יורק שינה מספר לא מבוטל של פעמים עד לגרסתו האחרונה- זו שמצולמת בקליפ) אני באופן אישי חושבת שהקליפ הזה הוא סוג של מבריק

אבל זה בגלל שאני מאוד מעריכה מינימליזם ואת הפרצוף ההורס של טום יורק בקלוז אפ אימתני.

בימים אלה גראנט מצלם סרט דוקומנטארי שנקרא "David Bowie in Berlin"

טוב דגי רקק שלי הקליפ הבא הוא בין האהובים עלי ביותר, אתם ראיתם אותו כבר עשרות פעמים משנת 1996 אבל באמת שהוא כולו אנטי באסתי לחלוטין, וללא ספק כשאני אהיה סבתא זו תהיה תרופת הסבתא שלי לנכדיי בכל פעם שהם ירגישו צורך עז לקפוץ מאיזה מגדל או לנסר לעצמם את הצוואר.

הרעיון לקליפ הזה השתנה שלוש פעמים, בפעם הראשונה חברי הלהקה רצו לצלם קליפ שיכלול אותם קופצים מתוך כוסות שמפניה והרבה בחורות מרקדות סביבם בבגדים נוצצים , רעיון שנפל מכיוון שהם גילו שהרד הוט צ'ילי פפרס כבר מצלמים קליפ זהה לרעיון הזה (בהמשך) , הרעיון השני שלהם היה לעשות קליפ שמצלם את העיניים של הקהל ומה שהן רואות מתרחש על הבמה. הרעיון היה לקפוץ מעין לעין ובו זמנית לראות במות שונות עם אותו השיר ואותה הלהקה.

הרעיון השלישי והאחרון הושפע מהסרט האגדי - "A trip to the moon"
(קישור לכל מי שלא מכיר- חובה )

Jonathan Dayton והבמאית Valerie Faris שמו לב שעטיפת האלבום של הלהקה מזכירה להם את הסרט והם החליטו לעשות קליפ שכולו יהיה בסגנון הסרט האילם ופנטומימה שנתמכת באפקטים מיוחדים .

באותה שנה בלוס אנג'לס צולם הסרט טיטאניק ולא נשארו בעיר תלבושות , דבר שהקשה מאוד על צילומי הקליפ הזה באותו הזמן , שלושה ימים לקח לצלם אותו במלואו .

הקליפ זכה כמובן בפרסים רבים באותה שנה :וידאו השנה, ספיישל אפקטס , ארט, קליפ פורץ דרך. והיה מועמד לעוד מספר פרסים בשנה שאחריי. הקליפ מדורג מספר 40 ברשימת 100 הקליפים הטובים ביותר שנעשו אי פעם והוא בהחלט אחד הטובים והמעניינים שאני מכירה ואוהבת.

(שימו לב שעל הספינה שמצילה אותם בסוף כתוב שמו של במאי הסרט המקורי: S.S. Méliès)

ועכשיו לקליפ מוציא הבאסה האחרון שהוחלף בדקה זו ממש וישמש גם כנוגד באסה וגם כמחווה לקליפ המדהים שראיתם עכשיו על כך שבזכותם בעצם הוא צולם בגרסתו השלישית
ולא הראשונה .הוא שייך ל- Red hot chili peppers האדירים ובוים בידי Gavin Bowden .

אחד הקליפים שעושים לי חשק בלתי נשלט לקפוץ לבריכה יחד עם אנתוני קידיס ופלי, לכרוך אותם סביב מותניי משל היו מצופי השחייה שלי ולצלול איתם לעבר הזריחה .

(שזה באמת מה שהיה קורה בסוף בהתחשב בעובדה שמעולם לא ידעתי לשחות)

זהו שבלולים, מקווה שהצלחתי להוציא חלק מכם מהבאסה , אם לא- לא נורא .

וכמו שהדוד הרומני המשוגע שלי היה אומר : שיהיה לכם טוב, ולי יותר טוב.

נתראה כשנתראה, בתקווה מדירתי החדשה המהממת והזולה מאוד.

שלום להתראות וביוש.

sweet child of mine

2010-09-14T11:15:00.000-07:00

אומרים שילדים זו שמחה .
אומרים גם שאלביס לא מת ,שחתולים הם יצורים נחמדים ושיהיה שלום.
אז אומרים !

הדבר הראשון שניסו להזהיר אותי ממנו, עוד לפני שכתבתי את התסריט הראשון שלי היה-
לעולם, אבל לעולם ! לעולם אל תכתבי סרטים או קליפים שכוללים דמויות של ילדים.
לביים ילד זה אחד הדברים הכי קשים שאפשר להעלות על הדעת (אחרי שמקיאה לך ג'ירפה על הראש)
הם אמנם חמודים , סאקרים של שוקולד ובדרך כלל מגיעים עם אמא שנראית ממש טוב. אבל אחרי חצי שעה שאתה מסביר להם שעכשיו הם לא אלוני החמוד שכולם אוהבים, אלא זומבי חסר רחמים עם תולעת שיוצאת לו מהראש, אתה מתחיל לשמוע את הקולות שניסו להזהיר אותך מהעתיד ולחסוך לך התמוטטות עצבים על הסט.
יש לך עוזרת במאי שצורחת לך באוזן שנגמר לך הזמן כבר לפני שמונה שעות, ועכשיו כולם ממש שונאים אותך כי הם רוצים להפסיק לנסות לשעשע את הילד הבלתי נסבל הזה ופשוט ללכת לישון כבר.
אז כן חברים, תנו לי לספר לכם מניסיון אישי שליצור כל דבר שכלול בו ילדים (ואם זה יותר מאחד אז בכלל) מרגיש כמו השניות לפני שאתה קולט שניסית לתלות את עצמך בעזרת גומיית משרד, ובאמת חשבת לעצמך שזה יצליח להרוג אותך.
אבל.
לא באנו להתלונן עליהם כי אחרי הכל מדובר ביצורים חביבים למגע ולכירבול, אם מחנכים אותם היטב הם גם מכינים לך קפה בבוקר ,שרים לך שירים ומדי פעם מצליחים להעסיק את עצמם ליותר מחמש דקות. ובכלל, מה היינו עושים בעולם ללא ילדים?
איך אפשר להעלות על הדעת עולם שבו הורים לא רוצחים את ילדיהם, או עולם שבו ילדים לא שותים אלכוהול בגיל עשר ואז מוציאים את זעמם על זקן חסר בית, או עולם שבו ילדים לא מבצעים מעשים מגונים בחברים שלהם.
עולם ללא ילדים זה כמו ים ללא מים, או צב ללא שריון, או כלב ממש ענק מפחיד ורעב ללא מחסום פה.

ובכן, אחרי שהבהרנו היטב את הנקודה החשובה הזו תנו לי להכיר לכם במאי אחד שאני מאוד אוהבת, שכנראה לא הוזהר לפני שהוא התחיל ליצור קליפים. אחרת אין לי מושג איך הוא הצליח לייצר קליפים כאלה מצוינים שמכילים אך ורק ילדים.
לבמאי הזה קוראים dougal Wilson וכבר הזכרתי אותו בעבר ,אז כל מי שרוצה לדעת עליו כמה דברים מוזמן לעשות את זה ממש פה- הנה הקישור כמו שכבר הזכרתי הבחור הזה עובד בחברת הפקות בריטית שנקראת colonel blimp שמפיקה פרסומות ווידאו קליפים, ומעסיקה כמה מהבמאים הכי מעניינים שיש לדעתי כיום .
הקליפ הזה הגיח לעולם לפני חודשיים בדיוק, ואני מקווה שעוד לא הספקתם לראות אותו בגלל שהוא באמת מאוד מיוחד.

ועוד קליפ שביים dougal Wilson ממש לפני מספר שבועות שבו מופיעה ילדה חסודה ושד משחת

MASSIVE ATTACK - Psyche (Feat. Martina Topley Bird) from Masha Frolova on Vimeo.

ועכשיו אני אעביר אתכם במעבר חד לצמד במאים איסלנדים שנקראים arni&kinski
(siggi kinski and Stefan arni ) ואספר לכם סיפור עם חביב: היו הייתה פעם להקה קטנה ואיסלנדית שנקראה gusgus הלהקה הזאת הוציאה שבעה תקליטים בסך הכל בכל שנות פעילותה, בתקליט השלישי שלה שני חברים החליטו שנמאס להם והם החליטו לפתוח ביחד חברת הפקות שכללה בעיקר את שניהם. לחברת ההפקות הזו הם קראו arni&kinski ומאז ביחד הם יוצרים סדרות דוקומנטאריות לטלוויזיה, סרטים קצרים וקליפים וחיים להם באושר ועושר עד עצם היום הזה.
את הקליפ שאתם עומדים לראות הם צילמו ב- 2005 ללהקת sigur ros .
את הרעיון לקליפ הם שאבו מתוך הסיפור "התפסן בשדה השיפון" של הסופר ג.ד סלינג'ר שהיווה להם השראה.
בספר מופיעה שורה שאומר הולדן קולפילד : "אני אצטרך לתפוס את כולם אם הם יחליטו לקפוץ מעבר לצוק, הם ירוצו ולא יסתכלו לאן , ולכן אני אצטרך להופיע משום מקום ולתפוס אותם.
זה מה שאעשה כל היום, אני אהיה התפסן בשדה השיפון".

חלקים מסוימים בקליפ אגב בוימו בידי הבמאי השוודי "ted karlsson" . ועכשיו אחרי כל הדיבורים, הנה- תשפטו בעצמכם אם כך דמיינתם לעצמכם את הולדן קולפילד :

אוקיי, לקליפ הבא מצורף גם שיר נאה ביותר , ביים אותו eric wareheim בחור מוכשר טיל ,חביב ביותר ואמריקאי שנולד ב- 1976 ומאז הספיק להיות שחקן, קומיקאי, תסריטאי ובמאי .
יש לו סדרת טלוויזיה קומית למבוגרים בלבד יחד עם שותפו ליצירה tim heidecker (שגם הוא במאי פרסומות וקליפים מוצלח ביותר כאילו דה) שנקראת tom goes to the mayor ומשודרת ב- cartoon network
אחת הפרסומות שלהם לחברה סלולארית הופיעה באירוע הסופרבול השנה (כבוד) אבל הפרסומות הכי ידועות שלהם הם ל- old spice הגאונית שבה משתתף שחקן הפוטבול האמריקאי terry crews
אם עדיין לא נתקלתם בפרסומת הזאת אז הנה לכם הזדמנות, כי זה חובה
וגם זו
אין מה להגיד פשוט מבריק, אבל מבריק על אמת.

ועכשיו לקליפ המצוין של להקת MGMT שמכיל ילדי דיסקו חביבים ומשעשעים שיגרמו לכם לרצות לקום ולנסות לעשות את הגל הקטן הזה שהם מצליחים לבצע עם הבטן :

טוב חברים, מישו חייב לסיים את הפוסטוד הזה וזה לא הולך להיות אתם, כך שנשארה רק אני .
אני יודעת שאתם יושבים עכשיו מול המחשב המומים, משלבים את הידיים אחת בשנייה ומתפללים לאל הרחום שיעשה שהפוסטוד הזה לא יגמר לעולם, אבל! כמו שאומרים ביידיש :
יאאלה ביוש ותודה על הקליפים.
הנה לכם לסיום קליפ שהוא שיתוף פעולה בין clonal blimp ו- jmd . אם הינכם חובבי תינוקות אתם הולכים לאהוב את הקליפ הזה ממש, ולהוציא מהלקסיקון שלכם את המילה האהובה על כל חובבי התינוקות בעולם- "יוווווווווווווו". אם הינכם רק חובבי תינוקות אתם הולכים להשתמש ב- "וואלה מגניב". ואם אתם שונאי תינוקות אז צאו מפה מהר כי אתם קצת מפחידים אותי.

זהו חברים, מספיק ילדים להיום. אתם יכולים לחזור ולנשום לרווחה שעדיין אין לכם כאלה.

או שאתם יכולים לנשום ממש עמוק אם כבר יש לכם כאלה.

תהיו בריאים ומתוקים וחביבים לעולם, והוא בתמורה ינסה להיות כזה איתכם

עד לפעם הבאה- שלום.

i dont

2010-08-30T08:36:00.000-07:00

חברים יקרים, רווקים, רווקות, נשואים, נשואות, א- מיניים, חד מיניים, דו מיניים , בוגדים, בוגדות, נואפים ונואפות. כולכם מוזמנים לקרוא את הפוסטוד החדש שבו נדון באחד מהנושאים שלעולם לא אצליח להבין לעומק- חתונות.

לפני שנתחיל אתם חייבים ללחוץ כאן

הקונספט הזה שבו אלפי דודים חיוורים שמעולם לא שמעת על קיומם מתכנסים יחדיו , זוללים מאכלים בגודל של ציפורן ומשתכרים למוות ( שאת זה דווקא אני יכולה להבין)
עוד לפני שהחתן והכלה נכנסים בכלל לאולם, מעולם לא היה הגיוני בעיניי, שלא לדבר על העניין הזה שתמיד יש איזה רב מוזר ומעצבן (ולרוב גם מדיף ניחוחות מאוד משונים) שכל חייו חלם להיות סטנדאפיסט אך בגלל נסיבות חייו הלא נעימות, מצא את עצמו בסיטואציה של לחתן אנשים בשמו של האל.

ואז אחרי הסבל הזה מגיע החלק העיקרי שבו אנשים אמורים לרקוד את עצמם בפראות עד אור הבוקר, לעשות כאילו ממש כיף להם ולבכות כל הדרך חזרה על הכסף שהם שמו במעטפה ולא יחזור לחשבון הבנק הקורס שלהם יותר לעולם.

אז כן, תסלחו לי אה. אבל חתונות ואני זה לא משהו שהולך ביחד, אין לי שום רצון להיות מלכה ליום אחד (כי ככה אני תמיד ) אין לי שום רצון שכולם יסתכלו רק עלי (כי ככה אני תמיד )

אין לי שום רצון להפוך את החיים שלי לעוד יותר משעממים (כי הם במילא שיא השעמום)
ואין לי שום רצון להצהיר על אהבתי הכנה מול קהל של מאות אנשים ש- 90 אחוז מהם אני אפילו לא מכירה או סובלת (טוב נו הגזמתי , 98 אחוז מהם)

בקיצור, כמו שהבנתם כבר אני מתה להתחתן רק מסיבה אחת פשוטה ועיקרית-
הקליפ שיעשו לי לכבוד המאורע (כי ברור שאתחתן, אני רכיכה חסרת אופי או עמוד שדרה)
אז בגלל שאני מוקפת בכל מיני חברות שהחליטו לחסל לעצמן את הרומנטיקה מרצון חופשי ועוד לשלם על זה המון כסף,

החלטתי להראות לכם את השלבים שמביאים אנשים להתחתן, את החתונה עצמה ומה שקורה בדרך כלל אחריה.

תחזיקו חזק, מתחילים...

בראשית ברא אלוהים את הגבר הרומנטי (נגיד) זה שמביא פרחים , מתנות וכותב עלייך שירים

הסוג שכותב עלייך שירים הוא הגזע האהוב עלי ביותר .

את הקליפ הבא עשו שני במאי קליפים צרפתיים שקוראים לעצמם Jonas&Francois

( jonas euvremer, francois vousselet ) ועובדים בחברת הפקות שנקראת : "Elnino" ומייצגת במאי קליפים, במאי פרסומות, וסרטים קצרים.

שני החבר'ה האלה הספיקו כבר לביים קליפים למדונה, ג'סטין טימברלייק, דפש מוד , קנייה ווסט ועוד

אני באופן אישי הרבה יותר מחבבת את השיר מאשר את הקליפ, אבל רק בשביל דקה 3 בדיוק החלטתי לשים לכם אותו פה.

אחרי שהגבר יוצא בהצהרות אהבה חסרות פשר (שלרוב מתבררות מאוחר יותר כגבבה שטותית גמורה שהוא אפילו לא זוכר שהוא אמר אותה) קורה הדבר הבא – . . . !!!

בנקודה זו ממש , הייתי אמורה לשים לכם את אחד הקליפים הכי טובים שראיתי מימיי, אבל בגלל שהמחשב שלי כבר בן אלף ולא ממש מצליח לשלוט על סוגריו, ברח לו אותו קליפ גאוני וחביב מרשימת המועדפים. בנוסף, בגלל שמחברת הקליפים הכי משובחת שלי נשארה בארץ ולא נדדה איתי לערבות אמסטרדם, אין לי שמץ של מושג איך להשיג אותו (פאק, פאק,פאק.)
אז תסלחו לי, הייתי חייבת למצוא עבורכם קליפ אחר, שיספק את הסחורה וייעשה הגיון לסדר הדברים הכאילו הגיוניים שמוצגים פה הפעם.

ובכן, אז כמו שאמרתי אחרי שהגבר כותב לבחורה שירי אהבה ומבטיח לה הבטחות חסרות פשר, (כמו זה שהוא יקנה לה אלפי זוגות נעליים בחודש ויישאר נאמן) היא מבינה שעדיף לה להמשיך לחיות עם החתול המרופט שלה. ולכן, הקליפ הבא הוא אחד הקליפים הכי ידועים, מפורסמים וטובים בערך שנעשו בעשור האחרון על ידי אחד מאהוביי בכל הזמנים , שעבורו הייתי מוכנה לעטות על עצמי שמלה כלולות לבנבנה, ולצרוח I- DO כ"כ חזק עד שלכל שלושת האורחים שלי היו עפות האוזניים.

ספייק ג'ונז (לבבות בעיניים, דפיקות בלב ) , אפשר לכתוב עליו ספר שלם וזה עדיין לא יספיק, אבל בכל זאת אני אנסה להסביר לכם ממש ממש בקצרה: אדם שפיגל נולד אי שם במרילנד בשנת 1969, כשהוא היה בחטיבה הוא עבד בחנות לאופניי BMX ושם ניתן לו הכינוי "ספייק ג'ונז".

אחרי התיכון הוא היה צלם במשך תקופה דיי קצרה ואז החל משנת 1992 הוא הפך באופן לא רשמי אך מאוד רשמי לאחד מבמאי הקליפים והפרסומות (ובהמשך- הסרטים) הכי מגניבים \ טובים \ חשובים\ ידועים בעולם. אחד הקליפים הכי ידועים שלו נקרא praise you (של fatboy slim) שבו הוא גם שיחק וגם עשה את הכראוגרפיה . הקליפ הזה זכה בכל פרס אפשרי כמעט- בימוי, מקוריות, משחק, ופריצת דרך. ג'ונז יצר קליפים לאמנים רבים כמו : sonic youth, the breeders, weezer, beastie boys, r.e.m , bjork, daft punk, pavement, unkle, lcd soundsystem ועוד...

בשביל לדבר כראוי על ג'ונז (שגם משתמש בשלושה דמויות אלטר אגו שונות ) צריך לכתוב לפחות 3 פוסטודים עמוסים בכל טוד, ולכן תאלצו להתאזר בסבלנות ולחכות לבאות.

הנה לכם אחד מהקליפים האהובים עלי שהוא עשה לביורק : (מי שלא מכיר את זה הולך לזכות, מי שמכיר את זה יודע שזו הבחירה הבנאלית ביותר שאפשר לבחור אבל עדיין זו בחירה שלא נמאס ממנה גם בפעם האלף ולכן תשתקו)

וכעת הגענו לחלק המרגש ביותר, בו מבינה לבסוף הבחורה שהיא לא יכולה לחיות עם החתול שלה לנצח ושאולי המוזיקאי החביב מלמעלה לא כזה נורא למרות שהוא כבר לא ממש זוכר איך קוראים לה, אך בכל זאת היא כמעט כבר בת 35 ומחליטה להינשא לו כדת וכדין .

הו! איזה צירוף מקרים מעניין, כי כאן בדיוק הזמן להציג לכם את אחד האמנים שאני יותר אוהבת ומעריכה : roy- (תעשה לי ילד שוודי)- andersson.

אנדרסון נולד בשוודיה בשנת 1943, למד קולנוע באקדמיה לקולנוע בשוודיה , שנה אחרי שסיים ללמוד יצר סרט שנקרא "a sweddis love story" וזיכה אותו בארבעה פרסים חשובים ומכובדים בעולם הקולנוע, מה שגרם לו כמובן לחטוף את הדיכאון של החיים ולהסתגר בבית.
אחרי מספר שנים של דיכאון אנדרסון הוציא את סרט שנקרא "giliap" וזכה לביקורות גרועות ביותר ולכן במשך 25 שנה (אני אחזור שוב ילדים- 25 פאקינג שנים) הוא לא הסכים לביים יותר סרטי קולנוע באורך מלא והסתפק בלביים פרסומות לטלוויזיה , הוא הקים חברת הפקות שנקראת סטודיו 24, וביים מעל 400 פרסומות

(רובן מעולות, מצוינות, מלאות בהומור שחור ובאסתטיקה נדירה ברמה שלא רואים הרבה בטלוויזיה . אינגמר ברגמן בכבודו ובעצמו אמר שהפרסומות שלו מביאות את הז'אנר הטלוויזיוני לאחד משיאיו הגדולים ביותר, וכמו שלמדתי עוד בהיותי רכה בשנים- אם אינגמר אומר, אינגמר יודע.)

במרץ 1996 הוא התחיל לעבוד על סרט חדש, "songs from the second ploor "שאותו סיים רק בשנת 2000. הסרט הוצג בפסטיבל קאן והצליח להחזיר לאנדרסון את הביטחון העצמי ,לשקם את האגו שנפגע לדורות ולגרוף מספר פרסים מכובדים .

בשנת 2007 הוא הוציא עוד סרט" you, the living" שהציג בפסטיבל קאן וכמובן שגם זכה במספר פרסים. אי אפשר שלא להישאב לסרטים שלו מהשנייה הראשונה שהם מועלים על המסך, ארט יוצא דופן, אסתטיקה מוקפדת ומבריקה, חריפות והחדות של הדימויים שלו, סצנות בלתי נשכחות וביקורת חריפה שהוא מעביר על אירופה בכל אחד מסרטיו , גורמים לו להיות יוצר מעניין, יוצא דופן ומעורר השראה.

הקטע הבא שאני עומדת להראות לכם לקוח מתוך הסרט" you, the living" , אני אישית חושבת שהוא מדהים למדי , כל הסרטים שלו מחולקים לסצנות שמזכירות צורת עשייה של קליפים ולכן החלטתי לספר לכם עליו ולהביא לכם אותו ולא לדוגמא פרסומות שהוא עשה (אל תהיו עצלנים לכו תבדקו לבד)

ולסיום חברים, קליפ שכולכם מכירים שיצא לעולם בשני ביולי 1992 שלאף אחד בטח אין מושג מי ביים אותו, או כמה הוא עלה- (תחזיקו ממש חזק) 2,125,331.01 מיליון דולר (!)

אז ככה: את הקליפ הזה ביים andy morahan השמנמן שבכלל רצה להיות מעצב גרפי, והלך ללמוד בבית הספר לאומנויות , שם ביקשו ממנו לעשות פרויקט שקשור לטלוויזיה, אנדי הציע לכמה מחבריו לכיתה שילכו ויצלמו את הפרויקט בעצמם במקום להסתפק רק במראה שלו על גבי הסטורי בורד,

וכך למעשה הוא יצר את הפרסומת הראשונה שלו.

בשנות השמונים, לאנדי גם הייתה להקת רוק שנקראה "Havana let's go" והוא הכין את הקליפים שלהם, כשהלקה הזאת התפרקה וכל אחד הלך לדרכו, בדיוק נפתח ערוץ MTV ומכיוון שהוא כבר היה חתום בחברת תקליטים והיה מוכר בתחום, הוא הכין שואו ריל מכל הקליפים שהוא עשה ללהקה שלו וכך התחיל לעבוד בתעשייה הקטנה (באותם ימים) והתחיל ליצור קליפים עבור הרבה מאוד להקות שהיו זקוקות לקליפ.

במהרה הוא הפך להיות במאי קליפים ופרסומות, הוא יצר קליפים לעשרות יוצרים כמו guns n' roses, george Michael, pet shop boys, billy joel, van halen , Cyndi lauper, ועוד רבים.

הקליפ הבא שאתם עומדים לראות הוא גם אחד משני קליפים שאנדי טוען ששינו את חייו, (הראשון הוא של ג'ורג מייקל) ונתנו לו להרגיש כמו במאי אמיתי מתלהב מהוליווד, בגלל התקציב העצום שהוא קיבל לעשות אותו.

ללא ספק הוא גם אחד הקליפים המוכרים ביותר שנוצרו בשנות התשעים, אני אישית ראיתי אותו כשהייתי ממש צוציקית ולא יכולתי להירגע משמלת הכלה שמוצגת בו, ומזה שנתנו לסלאש שלושה סולואים מטורפים ועדיין הוא מצליח להראות בכל אחד מהם בול כמו צ'ומפי- הפודל השחור שגר בסמוך אליי בילדותי. (אגב, בזכות הקליפ הזה היה גל של חיקוי שמלת הכלה הזו שעלתה 8000 דולר , אפילו בישראל. מיותר לציין שזו שמלה שלא יכולה להראות טוב על אף אחת אלא אם כן את סטפני סימור או שוקלת כמו הקוקו בלוף שלה)

הרעיון לקליפ מבוסס על סיפור קצר של הסופר del james מתוך ספרו שנקרא the language of fear אומנם בספר הקשר בין בני הזוג לא מסתיים בחתונה, במוות או בכנסייה עתיקה ופסיכית במקסיקו, אבל אקסל רוז שחווה מערכת יחסים של און אנד אוף עם חברתו לשעבר ארין החליט לחתן את עצמו ואותה בדמיונו, ומאוחר יותר בקליפ להרוג אותה. (פתרון קל ופשוט שכזה)

הקליפ דורג במקום הראשון מבין מאה הקליפים הטובים שיצאו באותה שנה.

ועכשיו אחרי כל הדיבורים , קבלו אותו ואת הסוף של הפוסטוד הזה.

(שימו לב לניואנסים הקטנים שהבמאי שתל פה)

זה הכול להפעם שנבובים יקרים שלי, נתראה בשמחות.

wait for me

2010-07-12T15:48:00.000-07:00

היום אני לא אקרא לכם בשמות מוזרים, בגלל שאין זמן! אני פשוט יאמר שלום כאחד האדם ואמשיך הלאה כי כמו שציינתי כבר בשורה מעליי, אני הולכת להסתיר לה עם הרבה מאוד מידע מעניין על יוצר עם קרחת, ויוצר עם הרבה פחות קרחת אחד הכיר את השני אך לשני לא היה מושג על זה , ובכל זאת ביחד ולחוד הם יצרו קליפ יפיפייה. הראשון היה אחראי על הסאונד , השני על הוויזואליה, וביחד הם הצליחו לגרום לי לרצות להתחפש לארנבת ולרסס כל מה שנקרה בדרכי.

אי שם בשנות השישים, נולדת בניו יורק הכלאה מדויקת בין מייקל סטייפ, קריסטין דאנסט וקרחת.
בגיל 9 כל האינסטלציה הזאת עוברת לקונטיקט ושם מתחילה בעשיית מוזיקה.
אני מדברת כמובן על ריצ'רד מלוויל הול שרובכם מכירים גם בשם מובי ( שאותו הוא שינה בעקבות הספר מובי דיק שנכתב ע"י קרוב משפחתו )
אם אתם לא מכירים או אם במקרה עדיין לא שמעתם על מובי, אני מניחה שאתם בני 95 ומעלה, ולכן במקום לבזבז את שארית חייכם בקריאת הפוסט הזה , אני מציעה לכם לגשת לסופר מרקט הקרוב לאזור מגורכם וליצור בו פקקי ענק.
(בכל גאון יש גם צד מרושע, עמכם הסליחה. חולה על זקנים)
בכל מקרה, בגיל 14 מובי מנגן פאנק הארדקור בלהקה משלו שנקראת " the Vatican commandoes"
בשנות השמונים מובי לומד פילוסופיה באונ' ובו זמנית מתחיל להיות דיג'י במועדונים נחשבים בניו יורק.
ב 1991 הוא מוציא סינגל שנקרא "go" שהופך במהרה ללהיט באותם מועדונים ,מביא אותו למקום הראשון ברשימות המצעדים בבריטניה , ומוגדר בידי מגזין רולינג- סטונס כאחד האלבומים הכי טובים שייצאו בכל הזמנים.
בהמשך, אחד משיריו הידועים ביותר נקרא we are all made of stars נכתב בעקבות פיגוע ה- 11 בספטמבר (שזה גם יום הולדתו) השיר נמצא באלבום שנקרא "18" ,
ב-2005 מובי מוציא דיסק שנקרא hotel ושמתוכו יצאו להיטים גדולים ומצוינים כמו : "spiders, lift me up, slipping awayועוד , בין השנים 2006-2007 מובי מתעסק בעיקר בעשיית פסקול לסרטים (ואפילו שיחק בסרט Pittsburgh) בשנת 2008 הוא מוציא אלבום שנקרא last night שמושפע מחיי הלילה של עיר מגוריו- ניו יורק , ובשנת 2009 הוא מוציא את האלבום wait for me (וכאן בדיוק אנחנו עומדים לפגוש בעוד מספר שורות את האמן הבא שלנו)
מאז ועד היום מובי הוציא 10 אלבומים ומכר מעל 20 מיליון עותקים, על הדרך הוא גם הצליח להסתבך עם הראפר אמינם אחרי שאמר שהמוזיקה שלו מלאה בהומופוביה ושנאת נשים.

(אמינם החזיר לו בשורות: And Moby? You can get stomped by Obie"

You thirty-six year old baldheaded fag, blow me

You don't know me, you're too old, let go

" It's over, nobody listen to techno .)

אאו'ץ

מובי גם פעיל נמרץ למען זכויות כדור הארץ, וידוע כאחד היוצרים היותר ידידותיים למשתמש.

ועכשיו בדילוגים קלילים אנחנו עוברים ישירות לחלק היותר מעניין של הפוסטוד הזה , אותו מובי מלמעלה הוציא סינגל מתוך האלבום האחרון שלו שנקרא "wait for me" והציע לכל יוצר קולנוע בהתהוות ליצור עבורו קליפ לשיר, הזוכה המאושר יזכה ב- 5000 דולר ותהילת עולם שלא תחלוף לעולם .
נמרוד שפירא (27) סטודנט לקולנוע באוניברסיטת תל אביב (שנה ד) הוא אותו זוכה מאושר, לפני שאפרט מעט אודותיו . תצפו קודם בקליפ :

כשראיתי את הקליפ לראשונה בדיוק התעוררתי מהשנץ' הקבוע שלי, עטויה בקרומי עיניים וכפכפי נמר.
עמדתי נפעמת מולו וכל מה שהתחשק לי לעשות באותו רגע זה להצדיע , מיד זיהיתי שהוא מורכב מעשרה קליפים מקוריים של מובי :

in this wourld , we are all made of stars , jam for the ladied Natural blues , new york new york . body rock , beautiful Ooh yeah! , why does my heart feel so bad? honey

שמות הבמאים לפי הסדר: josefh kahn \ stylew \ david lachapelle\ h.r. giger\ matteo bernardini \ alec nash

במקרים רבים (מדי) בכל מה שנוגע ליצירות שעושות מחווה ליצירות האמיתיות , התוצאה לא תמיד מכבדת את היצירה המקורית . היוצר בדרך כלל הולך לאיבוד מרוב ניסיון להיות מקורי יותר , ומתאמץ לגרום ליצירה המקורית להחוויר לעומת שלו.
במקרה של נמרוד , כל המחוות לקליפים הרשומים למעלה נעשה מעולה , עם המון מחשבה ומקוריות .
הארט מוקפד ויפיפייה , כל שוט עובד ומקדם הלאה את העלילה בכבוד הראוי לה, הליהוק של השחקנית מבריק ובשילוב עם השיר זה יוצר הרמוניה מדויקת שמייצגת בצורה הטובה ביותר את שני הצדדים.
הורשמתי קשות, ובמקרה שלי זה לא קל מכיוון שבערך שמונים אחוז מהקליפים שראיתי בחיי הפעילו אצלי את מנגנון בלוטות הקנאה וגרמו לי לצרוח- " #$% אני הייתי עושה את זה הרבה יותר טוב יא @#% ! "
אבל כשראיתי את הקליפ של נמרוד , אין ספק שחוץ ממנו אף אחד אחר לא היה יכול לקחת את הרעיון הזה ולבצע אותו טוב יותר, כל פריים בקליפ הזה זועק שחשבו עליו והוא היה יכול לצאת רק ממוח מאוד מסוים עם אסתטיקה מאוד מסוימת. ולכן שאפו גדול, מחיאות כפיים והורדת כובעים .

מכיוון שלא יכולתי להישאר אדישה למספר שאלות לא פתורות שהיו לי, החלטתי להציק לנמרוד ולברר מספר פרטים לגבי הקליפ...

ספר לי מעט על הרעיון לקליפ :

הרעיון הגיע פחות או יותר ברגע ששמעתי על התחרות. זכרתי חלק גדול מהקליפים של מובי אבל בכל זאת התחלתי לחפש את כל הוידאו קליפים שלו, ולראות אם יש כאלה שאני לא מכיר, ואכן היו...
את הבולטים ביותר מבחינה ויזואלית הכנסתי לקליפ המחווה שביימתי. (אני מודע לכך שהצופה האופטימאלי של הקליפ חייב להיות מעריץ של מובי או לפחות צרכן MTV/ YOUTUBE בעל ידע עשיר, אבל לדעתי הקליפ עובד גם אם לא מכירים את כל הקליפים של מובי).
כמובן שכשבניתי את הסצנות היו גם קליפים אחרים של מובי שאהבתי אבל פשוט לא התאימו.... התסריט השתכלל לאורך כל החודש בו עבדנו על ההפקה. (לדוגמא בהתחלה רציתי שהבחורה תיעזר בספר כישוף שידריך אותה כיצד לזמן את מובי, אחר כך זה השתנה לקו חם למעריצים של מובי שמדריכים אותם כיצד לזמן אותו אליהם... לבסוף חשבתי על ספרי HOW TO... FOR DUMMIES שהיוו את הפתרון המושלם ביותר, וישר מכניסים את הצופה להבנה של העלילה מבלי צורך להתעכב יותר מדי על למה וכמה ואיך..., היה גם שלב שהשחקנית הייתה צריכה לגלח את הראש כדי להדמות למובי, ועוד כל מיני רעיונות תסריטאים מופרכים יותר ופחות שירדו...)
העלות של הקליפ הייתה פחות או יותר כמו הפרס שהוענק לנו על ידי צוות GENERO חמשת אלפים דולר ועם שאר הכסף הלכנו כל אנשי הצוות למסעדה לחגוג את הזכייה...

מהו הנימוק של מובי לבחירת הקליפ:

"'when we announced the 'wait for me' video competition i thought we'd have around 30 or 40 entries. Instead we received 500 entries and most of them are amazing. i'm stunned at how many good entries we received.

it was incredibly hard picking a winner in this competition, as there were dozens and dozens of great videos to choose from. i chose this winning video based on it's creativity, production value, concept, and humor.

ספר על תהליך העשייה על הקליפ :

על הקליפ עבדנו חודש - אופיר גולדמן המפיקה, אמנון האס הצלם, ועוד צוות גדול של בערך כ-30 איש שכל אחד תרם את חלקו. בלעדי אופיר ואמנון הקליפ לא היה אפשרי, ואני חייב להם הרבה.
השחקנית האדירה היא שני בן חיים, הגעתי אליה דרך המלצה של אמנון, אחרי שנפגשנו עם הרבה שחקניות שכולן היו מקסימות אבל לא התאימו למה שאנחנו מחפשים.
הצילומים עצמם היו יומיים מתישים באחד עשרה לוקיישנים: ביניהם רחוב בזל (דירת בחורה) ואבן גבירול (המריצה הורודה בדירה של חברה ללימודים), פארק הירקון-הצבים, טיב טעם ראשון לציון, רחובות בית אבות "לב אבות", כיכר אתרים, נמל תל אביב, חניון דיזינגוף סנטר ונווה ירק (הארגזים)
חומרי הגלם הועברו לידיהם של ג'וליאן פדר העורך ועומר זייטמן האונלייניסט. ותוך פחות משבוע מיום הצילומים הקליפ היה מוכן.

נמרוד עובד כרגע על פרויקט הגמר שלו באונ' תל אביב , מגמת בימוי . הוא גם ביים סרט קצר שנקרא "תום" שהוצג בשמונה פסטיבלים עד כה, וממשיך להסתובב בעולם , קליפ שביים לניר גבע שמשתתף בפסטיבל הקליפ הטוב ביותר באיטליה .

קרדיטים עבור הקליפ :

משחק: שני בן חיים,

אפריים לבנון, גל פרציגר, עמרי שפירא, אשוט גספריאן וניר זליחובסקי

ענבל רוטנברג ואודי אלנברג בתפקיד הסנאית ודב הפנדה

בימוי ותסריט: נמרוד שפירא

הפקה: אופיר גולדמן

צילום: אמנון האס

עריכה: ג'וליאן פדר

תאורה: אודי אלנברג

ע. ארט, עיצוב שיער ועיצוב סט: אלינה מרגולין

ע. צלם ראשון: חגי בן כוזרי

ע. צלם שני: איתמר רונאל, בן פונארוב ויונתן האורסטוק

איפור וצילום סטילז: ענבל רוטנברג

ארט והלבשה: נמרוד שפירא

עריכת אונליין: עומר זייטמן

אנימציה: יסכה מאיו

ציורי חייזרים: מיש רוזנוב

עיצוב תיק חמצן אסטרונאוט: לירון לזר

אחד הדברים שתמיד עוברים בראשי כשאני צופה בקליפים או בסרטים , היא המחשבה איך מישהו אחר היה עושה את אותה יצירה בדיוק אך בפרשנות שונה לגמרי ואישית שלו, התחרות של הקליפ אפשרה הצצה מיוחדת לעוד מספר קליפים שנעשו לאותו השיר אך נשלחו ממקומות שונים בעולם ונעשו על ידי יוצרים שמגיעים מרקעים אחרים לגמרי .
אני בחרתי להביא לכם ארבע דוגמאות של קליפים שונים עם אותו השיר, אני באופן אישי עדיין חושבת שהקליפ של נמרוד הוא הכי יצירתי מבין כל אלה שראיתי (ותאמינו לי שראיתי הרבה).

ולסיום סיומת עוד קליפ שבויים לסינגל שיצא (לפני שנה) מתוך האלבום החדש ע"י דיוויד לינץ בכבודו ובעצמו (!!!) שהוא גם המוזה של מובי. אותי זה מרגש : (אבל מצד שני גם אם היו שמים כתובית עם השם דוויד לינץ על קוביית בטון זה היה מרגש אותי באותה מידה)

זה הכול להפעם יצורים, תרגישו טוב, תהיו טובים, תעשו אהבה, תעשו משהו,שימרו על הכדור, תגיבו לי, תחזרו לכאן.

Liberty Leading the People

2010-06-29T09:27:00.000-07:00

היום לפני שנתחיל, אני מבקשת מכם להתרווח בכיסא, לנשום עמוק, לעצום את העיניים

וכשאתם חושבים שאתם מספיק רגועים להתחיל, ללחוץ PLAY על הדבר הבא-

מתחילים !!!

שלום לכם אנשי דממה יקרים שהקיום שלהם תלוי בספק, שלום לכם ילדים זבי חוטם שהגיעו לכאן בטעות כי חשבו שטוד הוא שם נרדף לפורנו. ושלום רב במיוחד למספר מצומצם אך איכותי, משכיל, ואצילי של אלה שכן מכירים את המקום הזה וחיכו במתח לפוסט החדש.

אחרי התלבטויות קשות עם עצמי בעיקר, החלטתי לבסוף ליצור עבורכם פוסט קליל, צבעוני ומעורר קנאה.
אך עם זאת, איכותי ,מושקע ומעורר מחשבה. בנוסף, הבונוס הגדול של היום הוא שגם השירים שמלווים את הקליפים,
הם תופינים מפנקים למערות האוזניים.

אחרי שני פוסטים מעט הרבה המון מורבידים ועמוסי מידע , הצל שלי קלוד, ייעץ לי לקחת את זה באיזי.

בואו נתחיל ...

-----------------------------------

הקליפ הראשון שייך ללהקה שנקראת OK GO להקה חביבה שלא ממש בא לי לפרט עליה יותר מדי, מכיוון שמה שמעניין אותי בלהקה הזאת, זה הקליפים שלהם. שתמיד מצליחים להיות מקוריים , מעניינים ומורכבים בעיקר מכל מיני כוריאוגרפיות מאתגרות שהם מצליחים לבצע להם שם כולם ביחד . לא מזמן יצא להם קליפ חדש שבוים בידי eric gunther ו jeff lieberman .

אריק הוא ניו יורקי בן 32 שלמד מדעי המחשב ,הנדסת אלקטרוניקה , פיזיקה ומתמטיקה , ואז כמובן מצא את עצמו בתפקיד ארט דירקטור בחברת עיצוב קטנה במשך שבע שנים , אחר כך הוא היה עורך סאונד לרדיו ולסרטים דוקומנטריים.

אריק מגדיר את עצמו כרקדן כפייתי ומחה רבות על כך שבאזור מגוריו אין מספיק מקומות לרקוד בהם. לכן הוא פנה לאמילי ביטי וחקר לעומק את התנועות של הגוף ואת משמעותו העמוקה והרחבה של הריקוד בחיינו ובחיי עצמותינו .

אריק וג'ף הם צמד מוזיקאלי שנקרא gloobic , ג'ף בן שלושים ומגדיר את עצמו כצלם סלאש מוזיקאי סלאש מדען מטורף (עם שני תארים נחשבים מאוד מאחוריו) , סלאש הילד שכל אמא הייתה רוצה לאמץ, סלאש הטדי- בר שכל בחורה הייתה רוצה לחבק בלילות קרים.

הוא אומר ששתי האהבות הכי גדולות שלו הם מוזיקה ומדע , ומגיל מאוד קטן הוא שילב בין שתיהן בהצלחה .
(הוא גם טוען שהוא איבד את הבתולים שלו בגיל 11 אבל באמת שאין לי מושג למה הוא מספר על זה לעולם)
הבחור הזה זכה להתפרסם במספר לא מבוטל של מגזיני מדע נחשבים, אחרי שיצר אינספור יצירות ביזאריות כמו מכונת מוזיקה שמשלבת את הקהל לתוך ההופעה, או רובוט שיודע לזייף תנועות אנושיות . בנוסף לכל זה הוא ואריק עובדים על המוזיקה שלהם ואפילו הופיעו איתה בקרנגי הול בניו יורק.
הם ביימו יחד את הקליפ המצוין הזה שלא היה יכול להראות אחרת אילולא שני הפסיכים המוכשרים האלה לא היו עושים אותו.

אי אפשר לסיים עם הלהקה הזאת מבלי להזכיר את הקליפ הכי מפורסם שלה, שזכה ליותר מחמישים מיליון צפיות ביוטיוב בין השנים 2006- 2010 . קליפ שבארץ האזכור היחיד שהוא קיבל היה בתכנית "האח הגדול" 1 ,
שבה המשתתפים נתבקשו לעמוד במשימה ולצבע את כל התנועות שנראות בקליפ מבלי לשגות (הם הצליחו לעשות את זה אגב). את הקליפ יצרה בחורה ששמה sie tris (אולי אפרט עליה בהמשך, ואולי לא!!! אני רק אציין שהיא במאית וכוריאוגרפית אמריקאית ) היא גם הייתה זו שלימדה אותם את הכוריאוגרפיה ולאחר שבע עשרה ניסיונות בלבד הם הצליחו לצלם את הקליפ הזה בהצלחה יתרה .

בשנת 2006 הקליפ זכה לקליפ הכי יצירתי שהופיע ביוטיוב באותה שנה, וב- 2007 הקליפ זכה בפרס הקליפ הקצר הכי טוב בגרמניה. בשנת 2006 חברי הלהקה ביצעה את הקליפ בשידור חי בטקס פרסי המוזיקה של MTV .

אין ספק שמדובר פה בחבר'ה על הכיף כיפאק, שבנוסף למוזיקה שהם יוצרים, הם מספיק מוכשרים ומגניבים בשביל ליצור לעצמם כאלה קליפים שמכילים התערבות כה גדולה מצידם.

תנסו את זה בעצמכם בזמנכם הפנוי, ותספרו לי איך הלך ...
(בפעם האחרונה שאני ניסיתי לעלות על הליכון ספורטיבי, נתפסו לי שרירים שלא ידעתי שיש בי).

את הקליפ הבא אני מפרסמת כאן כי אני מרגישה שהתקרבנו בחודשיים האחרונים, הקליפ הזה יקר לליבי ממספר סיבות שאני כל כך לאאא הולכת לספר כאן. אבל מה שאני כן יכולה לספר זה שכמו שהבטחתי בתחילת הפוסט , זה אחד השירים שאני הכי אוהבת לשמוע (במיוחד בימי חורף קרירים אחרי שהורדתי שיערות מהרגליים)
לשיר קוראים what's a girl to do ? וכששומעים אותו מבלי לצפות בקליפ שלו הוא "בסדר", אבל ברגע שמשלבים את שניהם ביחד הוא לפתע מעביר את עצמו מ"בסדר" ל- "מצוין" אחרי הצפייה בו קשה שלא להדבק ברצון בלתי נמנע למחוא כפיים, ולעזוב את כידון האופניים בכל פעם שעולים עליהם . וגם לרכוש BMX קטנות כמו שהיו לי בגיל חמש, ולצאת לדרך כשיורדת השמש, כי אי אפשר לדעת מי יצוץ מאחוריי גבך וילווה אותך ברכיבה.

את הקליפ יצר dougal Wilson במאי פרסומות וקליפים אנגלי, שכמו שני החבר'ה שלנו מלמעלה גם למד פיזיקה באונ' . ושוב כמו החבר'ה מלמעלה, גם הוא מצא את עצמו עובד כקופירייטר באדינבורו מספר שנים עד שעבר ללונדון והחל את קריירת הבימוי שלו, שכללה בהתחלה בעיקר פרסומות (קוקה קולה, בירה בקס, סטלה ועוד) ובהמשך בימוי קליפים למספר רב של להקות נחשבות כמו:

lcd soundsystem , coldplay, basement jaxx ועוד . הוא זכה בשנים 2004, 2005 בפרס הבמאי הטוב ביותר באנגליה והוגדר כאחד מחמש עשרה הבמאים המובילים בתחום בעולם.

הקליפ הזה מזכיר לי ימים טובים (מאוד מאוד מאוד), ואם הוא יצליח לעשות לכם מה שהוא עשה לי, אני אהיה המאושרת שבאדם .(נגיד)

הקליפ הבא הוא הוכחה ויזואלית לכך שיש דברים שתמיד יעבדו, כמו שנייר טואלט עם גולדן רטריבר זו נוסחא מנצחת לקניית נייר טואלט ריחני בעשרות שקלים , ככה קליפים שמשולבים בהם בובות ונשים חצי עירומות הם מתכון מנצח למגניבות פשוטה וזולה, תוסיפו לזה גם שיר מ-ע-ו-ל-ה וקיבלתם חיוך על השפתיים , רגליים שמתחילות לפזז מעצמן.
( אני מתנצלת מראש בפני כל הפמיניסטיות שייתכן וקוראות כאן, פשוט תעצמו את העיניים ותתעלמו מהמילים הבאות שלי) רצון להיות בעלת גוף מושלם, לחמוד כל ביקיני במרחק 5 מטר ממני ולאמץ חיית מחמד עתיקה ואקזוטית.

את הקליפ ביים בחור בשם chris marrs pilliero שהקים חברת הפקות משלו בלוס אנג'לס אחרי שסיים את לימודי הקולנוע שלו.

בנוסף אליו, נמצאים בה שלושה מחבריו הטובים, בעקרון מדובר פה בחבורה שמזכירה פלאים את חבורת ג'ק אסס או את החבורה של כל סרטי הבתול בן 40, ומי תקע את הדייט שלי.

בגלל זה לא באמת הופתעתי כשראיתי שהסרט הקצר היחידי שהם עשו בשנתיים האחרונות נקרא בתרגום חופשי: "שני פינים".

למען האמת חוץ מקליפ הדינוזאור החרמן שלהם פה, אני לא ממש התרשמתי יותר מדי ממה שהם עושים

אבל אין מה לעשות, הבלוג הזה מכבד כל יוצר ומחויב לכתוב עליו מספר מילים.

אז הנה לכם הקליפ המדליק שלהם (מומלץ לשמוע ממש ממש חזק ובעירום חלקי ) :

על הקליפ הבא אפשר למעשה לכתוב תזה שלמה מכיוון שהוא באמת אחד המבריקים והמקוריים והמעניינים שיצאו בשנה האחרונה (ליתר דיוק- במרץ) הוא נעשה בידי ארבעה חברים צרפתיים שהקימו חברת הפקות ב- 2009שנקראת l'ogre ומתמחה בפרסומות ובקליפים.

חברי הקבוצה הם:

David freymond, bruno mendes, Olivier tixier and Catherine villieminot , תזכרו את השמות האלה ואת הקבוצה הזאת, כי בניגוד גמור לחבורה מלמעלה , הם פשוט מצוינים.

מי שחשב על הרעיון לקליפ הזה היה דיוויד, הם עברו על אלפי יצירות אך הבינו שבשביל שהקליפ יהיה מובן לכמה שיותר אנשים, הם צריכים לבחור את היצירות המפורסמות ביותר שכמעט כל בנאדם מזהה ויודע לעשות את ההקשר.

בקליפ מוצגות היצירות הבאות: Leonardo – The Last Supper; Botticelli – The Birth of Venus; Rembrandt – The Anatomy Lesson of Dr. Nicolaes Tulp; Vermeer – Girl With a Pearl Earring and Holbein le Jeune : Henry VIII; Géricault – The Raft of the Medusa; David – The Death of Marat; Michaelangelo – The Creation of Adam; Magritte – The Son of Man; Mondrian; Frida Kahlo – Self-Portrait; Munch – The Scream; Picasso – Portrait of Dora Maar; Van Gogh – Self-Portrait with Bandaged Ear; Warhol – Marilyn; Unknown artist (Fontainebleau school) – Gabrielle d’Estrées et une de ses soeurs; Cenni di Pepo, dit Cimabue : La Vierge et l’Enfant en majesté entourés de six anges; Caravaggio – Salome with the Head of John the Baptist; Manet – Olympia; Delacroix – Liberty Leading the People; Otto Dix – La journaliste Sylvia von Harden; Klimt – The Kiss; Chagall – La Mariee; Velazquez – Las Meninas; Van Gogh – Sunflowers

את כל הקליפ הם צילמו בארבעה ימים אחרי שהתכוננו אליו רבות במשך שבועיים, הם אומרים בגיחוך שהדבר שהיה להם הכי קשה זה לקחת את חברי הלהקה ולנסות לביים אותם כשחקנים, במיוחד כשהתנאים לא היו אידיאליים והם צילמו את הקליפ במחסן בחודש דצמבר וקפאו מקור.

הנה הקליפ- הוא באמת אחד היפים שראיתי השנה :

זה הכול להפעם חברים, מקווה שנהניתם.

במידה וכן- ספרו לי, במידה ולא- אל תספרו לאף אחד.

שלומות

ברכות

תהיו טובים

בפוסט הבא - ראיון עם נמרוד שפירא,יהיה מעניין
נתראה...

HOO, BROTHER

2010-05-18T14:20:00.000-07:00

שלום ילדים וילדות, קוראים וקוראות, אנשים ואנשות, כלבלבים וכלבלבות. ותודה לכם שחזרתם לכאן אחרי מבצע הפרסום הנועז שלי ברחבי הפייסבוק.

היום אני עומדת לפנק אתכם במידע מרתק על יוצרים אגדתיים שאף בנאדם נורמטיבי לא ממש שמע עליהם
(אלא אם כן הוא פולני, משועמם, גאון בהתהוות או סתם חסר חיים).
את שמות היוצרים שאני עומדת להעלות כאן , אתם יכולים לשלב בשיחות חולין , במסיבות קוקטייל ובאירועים משפחתיים מעייפים עד אימה, שגורמים לכם בכל פעם מחדש להצטער שלא נטרפתם עד כה בידי חיה לא צמחונית .
כמו כן, המידע שאני עומדת לספק לכם חיוני ביותר לרווקים מבניכם שחולמים להרשים אנימטורית ענוגה, לבמאים שחולמים כבר עשור על מימון לסרט הראשון ומחפשים דרך קצרה להרשים את הלקטורית , או סתם למועדפים שלכם במחשב. הכול הולך , לי ולצל שלי- (קלוד) לא באמת אכפת איזה שימוש תעשו בבלוג שלי, כל עוד הוא חי וקיים.
(ייתכן והשורות הבאות יידרשו מעט ריכוז, עע: זה הזמן לסגור את שאר החלונות שפתוחים לכם שם למטה ולהתרכז רק בי) אז ככה: בפוסט הקודם הצגתי את אחד מסרטיו הקצרים של Joaquin Baldwin שנקרא "sebastian's voodoo" סרט קצר שזכה בפרסים רבים מסביב לעולם .
אחד הדברים הכיפיים שקשורים לתחביב שלי הוא שכשאני כבר מוצאת יוצר צעיר ,מבטיח ורצוי גם חתיך , אני חייבת לנהל איתו שיחות עמוקות ולתשאל אותו על מקורות ההשראה שלו.
בשיחה עם הבחור התברר לי נכונה כל מה שניחשתי בליבי לגבי מקורות ההשראה שלו , ושמחתי לקבל אישור על כך שגם הוא מושפע מאוד מסגנון עבודתם של צמד האחים שמיד אכיר לכם.
בפוסט הקודם הצגתי קליפ של להקת TOOL שיצר הגיטריסט שלהם adam jones . גם אותו גיטריסט מושפע מהסגנון ששני האחים האלה הביאו לעולם.

אחרי ההקדמה הזו אני רוצה להכיר לכם הכרות רשמית וחגיגית עם צמד האחים האלה שנקראים brothers quay
(או ליתר דיוק) Stephen and timothy quay .
החבר'הלך האלה תאומים זהים שנולדו בשנת 1947 בפנסלובניה , ב- 1969 האחים עברו לאנגליה (אחרי שלמדו שניהם איור באונ' בפילדלפיה) בשביל ליצור וללמוד באוניברסיטה המלכותית לאומנות בלונדון. הם יצרו את הסרט הקצר הראשון שלהם שלא הוצג בשום מקום מכיוון שהוא נהרס לחלוטין (בידי גורם לא ממש ברור...אח, כמה נוח).
ב- 1970 הם גרו שנה בהולנד (גם מזה לא יצא כלום) ושנה לאחר מכן הם שבו לאנגליה, שם פגשו בחברם הטוב
keith Griffiths שהתחיל להפיק להם את כל הסרטים. יחד איתו בשנת 1980 הם הקימו סטודיו חביב (מאוד) שקיים עד עצם היום הזה וממוקם בלונדון.
האחים ידועים בחיבתם לאפל ולביזרי. רבים מסרטי האנימציה המוקדמים שלהם הציגו חלקי בובות, באווירה מסתורית אפלה ומורבידית (זה הזמן להבין שהיו חיים לפני עידן טים ברטון ושזה לא היה ברור מאליו סגנון שכזה ).

סרט אנימציה קצר שלהם שהתבסס על סיפורו של ברונו שולץ הפולני ונקרא street of crocodiles נחשב לאחד מסרטי האנימציה הטובים והמשפיעים ביותר בעולם.

האחים הכינו מספר וידאו קליפים עבור מספר מצומצם של יוצרים. הם השפיעו רבות על כל יוצרי אנימציה ועל יוצרי קליפים. הקליפ שהצגתי בפוסט הקודם של להקת TOOL הושפע לגמרי מהאחים.יש כאלה שטעו וחשבו שהאחים הכינו אותו בגלל הדמיון הרב לסגנון שלהם. יש להם טביעת אצבע שלא יכולה להשאיר בנאדם אדיש לעבודות שלהם, הסגנון שלהם מאוד מובהק ומאוד ייחודי. השפה שלהם ברורה, "קל" לדעת שזוהי יצירה שלהם על פי הנרטיב, האווירה, הצלילים, האפלה וכמות ההזיות.

הנה דוגמא לקליפ אחד שלהם, שמעביר את תחושת היצירה שלהם לאורך השנים . הקליפ נוצר בשנת 1992.

האחים ידועים בעולם גם בשל חיבתם לעיצוב תפאורות , הם היו מועמדים לפרס טוני על תפאורה במחזה "הכיסאות" . כרגע מוצגת באוניברסיטה לעיצוב בניו יורק תערוכה של הבובות שלהם שנקראת "dormitorium"

(קלוד, התחל כינורות ברקע)

האחים קוואי ביחד מהווים השראה רבת שנים והשפיעו על דורות שלמים של יוצרים. היה לי חשוב במיוחד להציג אותם כאן, בשביל הסיכוי וייתכן שבמקרה לגמרי יש פה הורה שקורא\ת את הבלוג הזה, ובמקרה לגמרי לאותו\ה הורה יש ילדים, ובמקרה לגמרי אותם ילדים ראו את הסרט המופלא (וכן, אני חייבת להגיד עליו שהוא מופלא בגלל שמדובר פה באחד מאהוביי טים ברטון, למרות שהתסריט שלו בעייתי כמעט כמו ביצה שפג תוקפה לפני עשור) "אליסה בארץ הפלאות" .
ובטוחים שזה שכובענים מטורפים עפים להם לתוך האישונים, וזה שמלכת הלבבות מצליחה לגעת להם בפופיק זה עניין מאוד פשוט ליצור. אני מקווה שלא להישמע טרחנית , קטנונית או פסיכית (למרות שאני כן). אבל עצוב לי שכמעט ולאף אחד מהם אין מושג מי היו האנשים שייסדו את האנימציה, את הטכניקות, ואת האפקטים המיוחדים. כי כל אותם אנשים שגדלו על הברכיים של יוצרים כמו האחים שלנו כאן, הם אלה שבזכותם היום אנחנו יכולים ליהנות מהיצע כל כך גדול ומתקדם של סרטי אנימציה (וקליפים כמובן).

(קלוד, הפסק כינורות ברקע).

הגיעה השעה לקחת פעם נוספת צעד אל העבר, ולהציג את היוצר שהשפיע רבות על סגנונם של האחים קוואי.
(כמו כן, על עוד מיליוני יוצרים אחרים) יוצר שנחשב לאחד מגדולי האנימטורים בעולם ונקרא walerian borowczy
הפולני שמת מהתקף לב ב- 2006 אבל נולד ב- 1923 ובין לבין ביים 40 סרטים.
הסרטים הראשוניים שלו היו אנימציה ואורכם היה כמה שניות, בשנת 1959 הוא יוצר סרט קצר שנקרא renaissance ומשתמש ב- reverse motion . הבמאי טרי גיליאם הגדיר את הסרט הזה כאחד מסרטי האנימציה הכי משפיעים בעולם . הנה הוא להנאתכם

בסוף שנות השישים הוא יוצר לראשונה סרט אנימציה באורך מלא (פ'יצר) בהמשך עבודתו הוא עובר לביים סרטים עלילתיים שהשחקנית הראשית בהם היא אישתו. מאוחר יותר לקראת שנות התשעים הוא עושה גיחה קצרה בחזרה לסרטי האנימציה ויוצר סרט אנימציה קצר ופורנוגרפי שנקרא scherzo infernal . אני רוצה לציין שלכתוב על אנימטורים פולנים כמו שצריך ולהקדיש להם את הכבוד המגיע להם, ידרוש ממני לפתוח כאן עוד בלוג ולא לצאת מהבית עשר שנים רצוף. ולכן המידע שאני מביאה כרגע הוא אפילו לא על קצה המזלג. ובגלל שאני טובת לב , כל מי שמעניין אותו ההיסטוריה של האנימציה הפולנית (הלו! זה בלוג קליפים פה בכלל!) יכול ליצור איתי קשר במייל או פשוט ללכת לבית אריאלה או לכל ספריה אחרת ולהתחיל לקרוא על הנושא.

הנה המילים שאתם צריכים להגיד לספרנית או לתקתק בגוגל : ולדיסלב סטרביץ' (מגלה טכניקת הסטופ מושן שנת 1910) , סטניסלב דובז'ינסקי, יאן יארוש, ולודז'ימייז' קובנקו, קארול מארצ'ק, זנון ושילבסקי, סטפן ופרנצ'ישקה תמרסון.
רישרד פוטוצקי, מאצ'יי שנסקי וזדז'יסלב לחור, ויאן לניצה, מירוסלב קיוביץ', דניאל שצ'חורה ,קזימייז' אורבנסקי. רישרד אנטונישצ'ק, קז'ישטוף קיוורסקי ואנדז'יי וארחל, פיוטר קאמלר, זביגנייב ריבצ'ינסקי.
אלכסנדר אוצ'קו, אלכסנדר סרוצ'ינסקי, אווה ביבנסקה, מארק סרפינסקי. זביגנייב קוטצקי, אגניישקה ווז'ניצקה, מאצ'יי זביגנייב דובגיאלו וויצ'ך מאייבסקי. טומק בגינסקי.
אני שוב מתנצלת שאין לי את היכולת כרגע לכתוב על כל אחד ואחת מהשמות שרשומים פה למעלה, בהמשך אני אפרט על טומק בגינסקי שגיליתי לפני מספר שנים ויוצר סרטים מעניינים .

ולסיום אחרי הצונאמי הפולני הקטן והלא צפוי , ואחרי שהגעתם עד לשורות אלה .
אני אפנק אתכם עם משהו מצוין וצבעוני של הבמאי הספרדי Rodrigo blass . שזהו סרט האנימציה הראשון שהוא כתב וביים.
על האנימציה אחראי Bolhem Bouchiba הצרפתי (עוסק באנימציה לסרטים בלבד).

זה הכול הפעם חברים, מקווה שנהניתם .

אם לא אז אני כן (ואחרי הכול זה באמת מה שחשוב) .

The Dark Side of the blog

2010-05-15T12:58:00.000-07:00

שלום ילדים , יתושים, ושאר מבקרי אורח שחלפו על פני המקום הזה במקרה ותהו לעצמם למה יש פה בחורה שמדברת לעצמה רק על נושא אחד ....ובכן, הערב אני מביאה לכם אוסף של וידאו קליפים שנאספו במשך הזמן לפי נושאים, וחולקו בקפידה לפי ז'אנרים ותת ז'אנרים מיוחדים שהומצאו בראש שלי בסיטואציות מוזרות שאני לא מעוניינת לפרט עליהן!

הצל שלי ואני החלטנו פה אחד לפרסם היום מספר קליפים שהמשותף להם הוא תת ז'אנר ייחודי שהומצא לפני מספר שנים בליל שיכרות נחמד ונקרא: "בובות וודו, מחוכי ענק ומה שביניהם".

אני מקווה שתיהנו, וגם אם לא, לא נורא.

הקליפ הראשון נקרא (בתרגום חופשי כמובן) "הוודו של סבסטיאן " ונוצר בידי בחור חביב העונה לשם Joaquin Baldwin ב- 2008. הסרט הקצר הזה היה פרויקט הגמר בלימודי האנימציה שלו ב- UCLA הסרט הזה נשלח וזכה בכמה פסטיבלים . (המוזיקה בסרט שייכת ל- nick fevola )

כאן תוכלו למצוא את תיק העבודות המלא של הבחור המוכשר הזה: www.pixelnitrate.com

והנה הקליפ:

הקליפ השני שייך ללהקה שנקראת gotye . הבמאי שביים את הוידאו המיוחד והנפלא הזה נקרא Brendan cook . אותו ברנדון הקים בשנת 2002 חברה שנקראת picture DRIFT שיוצרת וידאו קליפים, פרסומות, תוכניות טלוויזיה ושאר ירקות. ברנדון עצמו זכה בפרסים רבים על עבודות בימוי שלו ברחבי העולם.

אני חושבת שזה אחד מהקליפים הכי מיוחדים שראיתי בעשור האחרון, זה מזכיר קצת את הסגנון של טים ברטון (טוב נו, אולי זו הסיבה...)

הקליפ השלישי הוא תערובת של ביזר מהול באנשים מאוד לא מושכים עם בגדים מוזרים למדי.

במאי הקליפ נקרא tom kuntz , במאי פרסומות וקליפים מצליח שהחל את דרכו המקצועית בערוץ MTV . שם יצר עבורם פרסומות רבות לקידום הערוץ. הוא ידוע בסטים הצבעוניים וההזויים שלו , בדמויות מוזרות ובשלל טכניקות שהופכות כל קליפ שלו לעולם ייחודי ומעניין. את הקליפ הבא הוא ביים יחד עם mike maguive .

הקליפ האחרון שייך ללהקת TOOL המפחידה . את הקליפ ביים גיטריסט הלהקה adam jones

הקליפ נעשה בטכניקת סטופ מושן אנימציה . הקליפ הזה צונזר מערוץ MTV בטענה שהוא מטריד וקיצוני מדי להקרנה בטלוויזיה מבחינת התכנים שמוצגים בו. (יש שטענו שיש קשר בין התעללות בילדים לבין מה שמוצג בקליפ, נו שויין) אך אם זאת היה מועמד לקבלת פרס "הספיישל אפקט" של פרסי הערוץ ( הייתי אומרת שהערוץ הזה לא ממש סגור על עצמו לפעמים) אני רק אוסיף ואציין שזה אינו הקליפ הראשון של אדם ג'ונס הגיטריסט, הוא בעברו היה אנימטור ואפילו יצר חלק מהאנימציה שמוצגת בסרט פארק היורה.

זהו להפעם, אומנם קצר אך איכותי. המשך יבוא...

Let's Party

2010-04-23T13:52:00.000-07:00

התלבטתי במי להתחיל ואת מי להכיר לכם קודם, אחרי דיונים שנערכו בעיקר עם עצמי החלטתי ללכת דווקא על הבמאי הכי לוהט כיום בעולם הקליפים – Jonas Akerlund.

לא קיים כיום אמן בעולם שיסרב לקבל ממנו קליפ משלו, רק לאחרונה הוא שוב הצליח לגרום למהומות בקליפ פרובוקטיבי שיצר עבור ליידי גאגא וביונסה . אבל לא תמיד ג'ונס היה מוכר . הוא התחיל את דרכו בעולם בכלל כחבר בלהקת רוק כבד שוודית שאף אחד לא שמע עליה. בשנת 1993 כשהיה בן 27 הוא התחיל לביים קליפים.

הקליפ הראשון שהוא ביים היה ללהקת רוקסט לשיר שנקרא Fingertips

http://www.youtube.com/watch?v=_nLeITJusm4

מאוד מעניין לעקוב אחרי העבודות שלו, כי בניגוד לבמאי קליפים אחרים (ובמאי קולנוע) שהשפה שלהם היא הדבר הכי בולט בקליפ או בסרט , אצל ג'ונס הסגנון משתנה מיוצר ליוצר. כשמסתכלים כיום על הקליפ הראשון שהוא ביים לרוקסט ועל הקליפ האחרון שהוא ביים , אי אפשר לדמיין בכלל שמדובר באותו בחור עם אותה קלאבסה. זה כמו לנסות להשוות רקדנית טוטו לנעל בית .

בשנת 1998 הוא יצר קליפ למדונה שגם זכה בגראמי . קליפ מרהיב וצבעוני עם קצב מסחרר שעושה חשק לצאת מהדלת ישירות לכבוש את העולם (או לפחות לנסות להראות כמו מדונה ולנסוע עד הכותל בשביל הצמיד האדום) חגיגה לעיניים:

http://www.youtube.com/watch?v=a4tD8dy9Reg&feature=PlayList&p=A4BE0F7B95779796&playnext_from=PL&playnext=1&index=16

בשנת 1997 ג'ואס זוכה לפריצת הדרך שלו והופך להיות ידוע בעולם כבמאי פרובוקטיבי ונועז בזכות קליפ שהוא עושה ללהקת פרוד'וגי שנקרא smack my bitch up .

הוידאו קליפ הזה שנוי במחלוקת וההקרנה שלו נאסרה במספר מדינות. ג'ונס אמר שאם היה לו מושג שהקליפ הזה יעשה כל כך הרבה רעש בעולם, הוא היה עושה אותו כבר לפני 15 שנה. מבחינת היצירה שלו, הקליפ הזה העביר אותו ישירות לשלב הבא, שלב שבו הוא מוכר ומוערך על ידי החבר'ה הטובים בהוליווד.

שלב זה היה משמח כל במאי באשר הוא אבל ג'ונס מעיד על עצמו שהוא נהנה להיות אאוטסיידר ושהוא משועשע מכך שבהווליווד חושבים שהשוודים הם אנשים מעט מוזרים. הוא טוען שהוא מעדיף לשבת עם החברים השוודים שלו באיזה פאב קטן ולשתות בירה זולה מאשר להתחכך בכל עולם הזוהר המזויף בהוליווד.

ג'ונס מחליט לביים קליפ לשיר שמוצע לו לפי זמן החשיבה שנדרש לו לחשוב על הקליפ, שירים שדורשים ממנו זמן חשיבה ארוך נפסלים על ידו ונדחים, בנוסף לוח הזמנים הצפוף שלו וחוסר זמן משמשים גורם מכריע בהחלטה. הוא מעיד על עצמו שאת האגו שלו הוא משאיר בחוץ ושחשובה לו ביותר דרישותיו של יוצר השיר מכיוון שהוא מעוניין לספק לשיר את מה שהוא דורש (וכך גם ליוצר)

הוא מעיד על עצמו שהוא בעל מגוון רחב ועשיר של סגנונות, מקליפ מאוד מאוד יפה ומרגש ועד קליפ שנוי במחלוקת ומאוד בוטה שיגרום לנו לרצות להקיא. ומזהיר מראש אמנים שרוצים לעבוד איתו בגלל אותן סיבות. הוא גם מבהיר שהסגנון והקצב "האמטיווי" לא מעניין אותו והוא פועל אך ורק על פי מה שעולה בראש הפסיכי שלו.

בנוגע להצלחה ולפחד ממנה הוא אומר שתמיד קיים בו הרצון לעשות קליפ שיתעלה בעוצמה שלו על כל אותם קליפים שבאו לפניו אבל הוא גם מודע לעובדה שזה מאוד קשה ומקשה על היצירה ולכן הוא מסתפק בלעשות את הכי טוב שהוא יודע לעשות, בשבילו זה מספיק. (וגם בשבילי)

הקליפ האחרון שהוא ביים נכון לכרגע הוא לשיר של ליידי גאגא וביונסה , קליפ שעורר מהומות רבות מסביב לגלובוס בדיוק כמו שהוא אוהב, כל פריים בו תוכנן בקפידה , הארט עוצר נשימה וללא ספק הוא הולך לזכות בהרבה מאוד פרסים.

ג'ונס הוא גם במאי פרסומות מצליח, ומשנת 2002 גם במאי סרטים ,אבל בחרתי להתעסק רק בעשיית הקליפים שלו
הוא ביים קליפים רבים מדי בשביל שאני אוכל לכתוב ולפרט על כל אחד, ולכן רק אזכיר מעט מהשמות של האנשים שהוא עבד איתם : רולינג סטונס, פינק, אוזי אוסבורן, יו 2, רובי וויליאמס, כריסטינה אגילרה, סמשין פאמקינס ועוד...

in the beginning

2010-04-21T11:56:00.000-07:00

אני עדיין זוכרת היטב את אותו יום קסום שבו נפל לי השלט מהיד על הרצפה, נשבר כמעט לרסיסים והעביר לי על דעת עצמו את התחנה בטלוויזיה. אני חייבת לציין שזה לא היה כ"כ קשה באותם ימים, מכיון שהערוצים השולטים היו ערוץ 1 וערוץ 2. אך במקרה רצה הגורל ועיניי פגשו לראשונה בקליפ שבויים בידי הבמאי ג'ון לנדיס "black or white" של אחינו מייקל. שעד עצם היום הזה, גם כמעט שנה לאחר מותו המפתיע. לאף אחד אין מושג אם הוא אכן היה שחור או לבן

אני הייתי בת עשר וגיליתי ערוץ חדש לחיי.

מאותו רגע התחלתי להתעניין יותר ויותר בקליפים ובמוזיקה, גיליתי את ערוץ MTV וחרשתי עליו ימים ולילות, בחיפושים אחרי קליפים מעוררי השראה ויוצאי דופן.

לפני שהוקם ערוץ מופלא שכזה , הרבה שנים אחורה, וידאו קליפים נוצרו בדרכים שכיום נראות לנו ישנות ומצחיקות. לדוגמא בשנת 1894 זוג אמנים בשם אדוארד מרקס וגוזף סטרן הציגו תמונות שלוו על ידי מוזיקה. לשיטה ההיא קראו illustrated song שהייתה למעשה האב טיפוס של הוידאו קליפ שיבוא בהמשך. השיטה שלהם הצליחה באופן מסחרר והם מכרו יותר משני מיליון עותקים מספר שכתב מרקס, ולווה בנגינת פסנתר בידי ג'וזף

מאוחר יותר ב- 1926 הופקו מחזמרים על ידי חברת וורנר ברדרס ובהמשך גם בידי חברת וולט דיסני,

אחד הקליפים שכבר הוגדרו כקליפ מוזיקלי היה של להקה שנקראת the animals בשיר- house of the rising sun הקליפ בויים על ידי מייקל זינברג באולפן שנבנה במיוחד עבור הלהקה לצורך צילומי הקליפ . חברי הלהקה צעדו באולפן בסדרת מהלכים כירואגרפיים וצולמו בזוויות שונות כגון לונג שוט , קלוזאפים, וטרקינג שוט. מה שנראה לנו היום כצילום הכי בסיסי של כל סטודנט פעור לקולנוע נחשב בעבר לפריצת דרך.

בשנת 1964 הביטלס כיכבו בסרט משלהם שנקרא A Hard Day's Night ונעשה על ידי הבמאי ריצארד לאסטר . הסרט צולם בשחור לבן ונעשה בצורה דוקומנטרית ששילבה מוזיקה שלהם

הסגנון שהסרט הזה צולם בו, והשוטים הייחודיים לו השפיעו על דור שלם של יוצרי קולנוע. בשנת 1965 הביטלס עשו את סרטם השני שנקרא HELP צולם בלונדון בצבע , מאוחר יותר באותה שנה הביטלס צילמו עשרה סיקוונסים של עצמם בשירים שונים בשביל לקדם את עצמם גם מחוץ לבריטניה, אלה שודרו בערוצי טלוויזיה שונים והביאו להם הצלחה רבה. מה שגרם ליוצרים נוספים לעשות כמותם, ולהתחיל לשווק את עצמם באמצעות אותם סרטונים קצרים שמשלבים סרט קצר ומוזיקה.

אחד הקליפים הכי ידועים בעולם הוא כמובן של בוב דילן לשיר - Subterranean Homesick Blues שנראה עומד בפינת רחוב עם ערימת שלטים שעליהם חלק ממילות השיר . הקליפ זכה לאינספור מחוות מאמנים ואלפי אנשים שהשתמשו ברעיון לצורך הכנת קליפ משלהם. הקליפ המקורי של דילן בויים על ידי d.a.pennebaker

עובדה קטנה שרבים לא יודעים, הרולינג סטונס צילמו קליפ משלהם בשנת 1964 לשירם "not fade away" שצולם בחוף הים אבל דווקא הקליפ הזה כן fade away כי מסתבר שהעותק היחיד שהיה נעלם ולכן הקליפ הזה לא נראה מעולם לאיש.

כמו שאמרתי בהתחלה, הערוץ הראשון הרשמי שנוצר במיוחד עבור קליפים הוא ה- MTV שנוצר בניו יורק, לערוץ זה יש שלוחות רבות ברחבי העולם. כיום בעקבות כניסתו של יוטיוב לחיינו , מאות קליפים וסרטונים קצרים מועלים בכל יום בידי אנשים עצמאיים שמנצלים את הפלטפורמה הנוחה והזולה הזו ליצירת קליפים משלהם וזוכים לחשיפה עצומה שלפעמים בלתי נתפסת בעוצמה שלה

אבל עם כל הכבוד לאותם אנשים שמצלמים את הכלב שלהם מתעטש שמונים אלף פעמים ואז משחק סבתא סורגת עם הנזלת שלו. אני באופן אישי עדיין מעדיפה להתעדכן ולהתרגש בכל פעם שיוצר חדש או ישן מוליד לעולם עוד קליפ מרתק שגורם לי לדפוק את הראש בקיר ולצרוח ברחבי הבית- איך אני לעזאזל לא חשבתי על זה